בפרק זה הנביא הושע מתאר את יחסי הקרבה והריחוק של הקב"ה ועם ישראל. למעשה, זו כל ההיסטוריה של עם ישראל. "כענבים במדבר מצאתי ישראל, כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם. המה באו בעל פעור וינזרו לבושת, ויהיו שקוצים כאהבם" (הושע ט', י). אלוהים מצא את ישראל בתחילה כ"ענבים מדבר" - מציאות שמפתיעה ומשמחת את ההולך במדבר הרבה יותר מאשר את הרואה ענבים בשוק למשל. וכך, הקב"ה הנמצא במדבר העמים "הופתע" מהגעתו של עם ישראל, הוא גילה שיש עם מי לעבוד. בהמשך הפסוק, ההפתעה משתדרגת לציפייה: "כבכורה בתאנה בראשיתה" - אריית התאנים נמשכת כל הקיץ, התאנה מוציאה וחוטנת את פגיה אחד אחרי השני, ועל כן בעל התאנה עומד ומצפה בכליון עיניים לראות מתי יבכר הפרי הראשון, שנאמר: "נוצר תאנה - יאכל פריה" (משלי כ"ז, יח). כך לקב"ה היתה ציפייה מהעולם והאנושות להוצאת הפירות - אברהם, יצחק ויעקב ולאחריהם עם ישראל. אבל, לאחר מכן הגיעה הנפילה במדבר - כאשר הגיע עם ישראל לבעל פעור "וינזרו לבושת" - הם נעשו ראש לבעלים.
בפסוק זה אם כן, נמשלו עם ישראל לענבים ולתאנים - אלו שני הפירות מתוך שבעת המינים שנאכלים כולם כמות שהם - אין בהם פסולת וכולם אוכל. כך היו ישראל בתחילה, ואז נפלו במדבר והפכו למשוקצים - "ויהיו שקוצים כאהבם" (הושע ט', י). כאמור, יחסי הקב"ה וישראל תמיד היו רוויים בגאות ושפל, ומי שמתאר זאת הם עבדיו הנביאים של רבונו של עולם.