פרק ה': ששבצר

פרק ה' הוא משל נפלא לחיי האדם, לתהיותיו, למעצורים שיש לו ולרוח שקוראת לו להמשיך ולהתקדם. כפי שראינו בפרק ד', צרי יהודה ובנימין באו וביקשו להפסיק את בניין המקדש. אך נביאי ישראל חגי וזכריה אומרים לעם להמשיך לבנות: "וְהִתְנַבִּי חַגַּי נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַר עִדּוֹא נְבִיַּיָּא עַל יְהוּדָיֵא דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֶם בְּשֻׁם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן" (עזרא ד', א) (אמנם הכתוב לא מפרש מה בדיוק היה תוכן נבואתם, אך מתוך הקשר הדברים אנו מבינים כי מדובר על המשך הבנייה). ישראל נשמעים לנביאים וממשיכים לבנות. פעמים שאדם שומע קול פנימי שאומר לו: תבנה, תתקדם, אך המציאות סביבו מחלישה אותו ומנסה למנעו מכך, ואף מנסה להביא אגרת רשמית מאת המלך שמכריזה: "נועדת לכשלון". והאם מתחבט בינו לבין עצמו: האם יהיה נאמן לקולו הפנימי או למציאות הקוראת תיגר כלפי התקדמותו?


בפרקנו מצטרף לבניין אדם בשם שֵׁשְׁבַּצַּר, וחכמים אמרו שהיה זה לא אחר מאשר דניאל: "עליו הכתוב אומר: "חזית איש מהיר במלאכתו, ואקום ואעשה את מלאכת המלך". אמר לו הקב"ה [לדניאל]: נזדרזת במלאכתך, לשעבר היית יושב ומשמר שערי בשר ודם, עתה בוא והזדקק לבית המקדש". ולמה נקרא שמו של דניאל ששבצר? אומר המדרש: "שבאו שש צרות בימיו: צרתו בבור, צרת חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש, צרה שהיו צריכים דניאל וחבריו לההרג, וגלות יהויכין ויהויקים וצדקיה". כלומר, שמו של דניאל כאן מסמל צרות על גבי צרות, הרבה דברים מצרים את צעדיו, אך הוא לא אומר נואש – אלא הוא ממשיך להתקדם, הוא עסוק בבנייה ובהתחדשות.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק י': אנחנו מעלנו, אתם מעלתם

הגמרא (סנהדרין י) מספרת לנו על רצף מעשיות, כאשר בכל מעשה בעל המעשה למד את המידה שלו מאיש שקדם לו במעשה קודם. וכך הוא לשון הגמרא: "אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה [כדי לעבר את השנה ולהוסיף בה חודש י

פרק ט': והתערבו זרע קודש בעמי הארצות

פרק ח' הסתיים בכך שדתי המלך נמסרו לאחשדרפנים ולפחוות עבר הנהר והם מצידם חלקו כבוד ונישאו את העם ואת בית האלוהים. עלייה זו של עזרא, אם כן, הרבה כבוד והדר יש בה. לאחר כל זאת, מתחיל פרק ט' במילים: "וּכְכ

פרק ח': ואבינה בעם - איש שכל

עזרא יוצא לדרך ומקבץ את כל העם אשר איתו: "וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא [מקום שפך של נהר החידקל], וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה, וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא