פרק ד': וה' שוכן בציון

נבואת הסיום של יואל מדברת על "יום ה'", יום בו לאחר כל המלחמות - אלוהים יכונן את ממלכתו, וטוב גדול יהיה בעולם: "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם" (יואל ד', יח). שפע גשמי גדול יהיה מצוי באותם ימים, כדברי הרמב"ם בסיום ספרו "משנה תורה": "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר" (הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"ב הלכה ה). השפע הזה יהיה מתואם עם השפע הרוחני שיהיה באותם ימים: "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים" (שם). מעין מבית ה' אלה הם המים החיים שיטהרו את כל המציאות ויגיעו מבית ה' עד נחל השיטים - מקום נמוך ביותר (פיזית ומוסרית), כדברי המדרש: "יש מעין מגדל מגדל גיבורים, ויש מגדל חלשים, ויש מגדל נאים, ויש מגדל כעורים, ויש מגדל צנועים, ויש מגדל שטופי זימה, ומעין שיטים של זנות היה" - שהיה מעין זה משקה את אנשי סדום ולכך נתקלקלו. אם כן, השפע הגשמי שישטוף את העולם לא יוביל לנפילה מוסרית אלא אדרבה - יקדם את העולם.


ממשיך הנביא ואומר: "מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִיא בְּאַרְצָם" (יואל ד', יט). מצרים מסמלת את מלכות ישמעאל, מפני שאמו של ישמעאל - הגר - מצרית היתה. אדום - אלו בני עשו. כלומר - ממלכות ישמעאל ועשו שהצרו במשך השנים לבני ממלכת יהודה - נציגהם הם שיעמדו לדין ויגזר עליהם שממה (לא מוזכרת פה ממלכת ישראל כי אם יהודה, מפני שעשרת השבטים לא גלו למלכות ישמעאל או אדום). ומסיים הנביא: "וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלַ‍ִם לְדוֹר וָדוֹר, וְנִקֵּיתִי - דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי, וה' שֹׁוכֵן בְּצִיּוֹן" (שם, כ-כא). "ונקיתי" - על חלק הממון שגזלו ישמעאל ועשו מאת בני יהודה במשך השנים לא יבואו למשפט, אבל "דמם לא נקיתי" - על שפיכות הדמים אלוהים יבוא איתם בחשבון. והסיומת: "וה' שוכן בציון" - הנצחון המוסרי יתגלה לעיני כל, כאשר מלך המוסר הוא ששוכן בציון וכל עסק העולם כולו יהיה בהשגתו, כדברי הרמב"ם: "ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר: כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"ב, הלכה ה).


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ג': אשפוך את רוחי על כל בשר

בפרק ג' מבטיח הנביא יואל שלאחר המכה של מכת הארבה, תהיה לישראל התעלות מוסרית: "והיה אחרי כן, אשפוך את רוחי על כל בשר, ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו" (יואל ג', א). מי

פרק ב': כפרשים ירוצון

בפרק זה ממשיך הנביא בתיאור הארבה שעתיד לשטוף את ישראל: "כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים עַם רַב וְעָצוּם… כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ וּכְפָרָשִׁים כֵּן יְרוּצוּן, כְּקוֹל מַרְכָּבוֹת עַל רָאשֵׁי הֶהָ

פרק א': מכת הארבה

הסגנון של הנביא יואל הוא קל, ישיר ופשוט ורבים בו תיאורי הטבע. "דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל: שִׁמְעוּ זֹאת הַזְּקֵנִים וְהַאֲזִינוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכ