הסגנון של הנביא יואל הוא קל, ישיר ופשוט ורבים בו תיאורי הטבע.
"דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל: שִׁמְעוּ זֹאת הַזְּקֵנִים וְהַאֲזִינוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם, וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם? עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר (יואל א', א-ג). הנביא מיד מכניס אותנו לאווירה ומבקש להעביר לדור שלפניו ולדורות הבאים מסר נבואי: "יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל" (שם, ד). הנביא מתאר כאן מכת ארבה שמכלה את כל המזון בארץ ישראל. את דבריי לפרק זה הקלטתי כאשר ישבתי ברחוב אברבנאל בירושלים, וחשבתי: טוב להזכיר את דברי רבנו דון יצחק אברבנאל שנשען על מסורת מתקופת הגאונים המסבירה את הנאמר בפסוק זה. אך קודם שניגש להסבר הפסוק, נקדים ונקשה קושיה: בספר שמות מופיע תיאור של מכת הארבה שפקדה את מצרים כחלק מעשר המכות שבאו על המצרים מאת ה'. ושם נאמר: "ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן" (שמות י', יד). והנה יואל מכריז ואומר על הארבה שעתיד לפקוד את ישראל: "כמהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור" (יואל ב', ב). רבים מהפרשנים ניסו ליישב את הדברים, וביניהם רבינו יצחק אברבנאל. בדבריו הוא מבקש מאתנו לקרוא את הפרק באופן שונה. הלא הנביא משתמש במשלים ובשירה כיד ה' הטובה עליו, ואף כאן הנביא לא מדבר על מכת ארבה כפשוטו אלא בגייסות הרבים שיבואו לכלות את ירושלים. האברבנאל מחזק את טענתו בכך שאילו היה מדובר במכת ארבה אמיתית, ודאי שהיתה נזכרת ולו ברמז בדברי שאר הנביאים - בספר מלכים, ישעיה, ירמיה וכו'. על פי האברבנאל, הנביא מתאר לא אחד, אלא ארבעה מינים של ארבה כנגד ארבע מלכויות שנמשלו לארבה: "יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל" - כנגד בבל, פרס, יוון ורומי. בבל החריב את הבית הראשון והגלה את ממלכת יהודה לראשונה, פרס - הפריעה למהלך בנין בית שני, יוון - הצרה מאוד לישראל וביחוד בתקופת החשמונאים, ורומי - החריבה את הבית השני. ועל כך אמר יואל: "שָׂם גַּפְנִי לְשַׁמָּה וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה" (יואל א', ז) - ישראל נמשלו לגפן ולתאנה, כפי שראינו בהושע ט' ובעוד מקומות, וזהו אם כן המשך דברי משל הארבה המדברים על חרבן האומה על ידי עמי האיזור. אם כן, נכוחים דברי יואל על ה"ארבה" ש"כמהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור" (יואל ב', ב), שהרי עד שכוננו ישראל ממלכה בארץ וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, עלה הארבה על הארץ וסילק את אותה שלווה שהיתה בגפן ובתאנה.