בפרק ג' מבטיח הנביא יואל שלאחר המכה של מכת הארבה, תהיה לישראל התעלות מוסרית:
"והיה אחרי כן, אשפוך את רוחי על כל בשר, ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו" (יואל ג', א). מי שקורא את הפסוק בפשט, חושב ש"אשפוך את רוחי" זו כותרת לפרק, ולאחר מכן מופיע הפירוט - שהבנים והבנות יהיו נביאים, הזקנים יחלמו חלומות והצעירים יראו חזיונות. אנו ננסה לתת פירוש אחר לדברים, על פי הבנה של דברי הרמב"ם. רבנו הגדול, הרמב"ם - שהוא גדול המדברים בענייני נבואה - סתר את עצמו בשני מקומות לפחות בהקשר של פסוק זה: במקום אחד אמר שאין מדובר שכולנו נהפוך להיות נביאים, אלא מדובר בקבוצה מסויימת מעמ"י. ואילו ב"אגרת תימן" שאותה שלח הרמב"ם לתימן כדי לעודד את רוחם, משמע שהרמב"ם סובר שכולנו נהפוך לנביאים. מסתירה זו בדברי הרמב"ם נהייתי נבוך, ופניתי לפרק מ"ה אשר בחלק ב' שבספר "מורה הנבוכים", בו הרמב"ם מונה ומסביר אחת עשרה מעלות לנבואה. המעלה הראשונה אותה מונה הרמב"ם איננה מעלה של נביא, אלא היא הכנה לנבואה. מי שרוצה להיות נביא, אומר הרמב"ם, צריך להכין את עצמו לכך שיהיה לו עזר אלוהי שיעורר אותו לעשות טובה שתהיה בעלת ערך, שהאדם עצמו תהיה בו אמביציה והתעוררות לפעול צדק בעולם. והרמב"ם קורה לפעולה שכזו "רוח ה'". וכך מצאנו במקרא: "לבשה עליו רוח ה'", "נחה עליו רוח ה'" - ובכל המקומות הללו, מי שנחה עליו רוח ה' פעל צדק מתוך כך. אם כן, מתוך דברי הרמב"ם הללו ניתן לומר שרוח ה' עליה מדבר הנביא יואל בפרקנו היא רוח המעוררת את האדם לכונן צדק בעולם. רוח זו תשפך על כל בשר, כלומר - כולנו נהיה פעילי צדק, פעילים חברתיים. במקביל, חלק מאתנו ימשיכו להתעלות במעלות הנבואה אותן מונה הרמב"ם - עד כדי שהם יהיו נביאים של ממש: "ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו" (יואל ג', א) .
לדברים אלו יש ראייה מדברי חכמינו ז"ל. בפסוק האחרון בפרק נאמר: "והיה כל אשר יקרא בשם ה' - ימלט, כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה', ובשרידים אשר ה' קורא" (שם, ה). שואל המדרש בספרי: "וכי אפשר לו לאדם להקרא בשמו של הקב"ה?" - המדרש קורא את המילה "יקרא" בתור "ייקרא". ומשיב המדרש: "אלא, נקרא המקום "רחום" - אף אתה עשה מתנת חינם, נקרא המקום "צדיק" - אף אתה היה צדיק, נקרא המקום "חסיד" - אף אתה היה חסיד...". האדם אינו אלוהים, אך מצד שיתוף המידות - עליו להיות כאלוהים ולפעול בעולם כמותו. לכך, האדם הרוצה להקראות בשם ה' - עליו לפעול לצדק. שפיכת הרוח חלה על כל בשר, וליתר דיוק - היא מתעוררת אצל כל מי שנעשה ליבו רך כבשר (רש"י). מי שהלב שלו רך והוא משאיר את הלב פתוח לשמוע את דבר ה' לכונן צדק, לדבר בשמו ולפעול על מנת להשיגו - הוא הראוי להקרא בשם ה' ולייצגו בעולמו.