פרק א': ביום ההוא אחפש את ירושלים בנרות

מקור שמו של הנביא צפניה הוא: צפן י-ה, אלוהים צפני. וכן, צפניה מלשון גילוי הצפון.


חכמים אמרו במדרש ששלושה נביאים התנבאו באותו הדור: ירמיה, צפניה וחולדה הנביאה. ולשלושתם היתה חלוקת עבודה: ירמיה היה מתנבא בשווקים - במקום של "ירם י-ה", של התרוממות, היכן שהחיים נמצאים במלוא עוזם. צפניה היה מתנבא בתוך בתי כנסיות ובתי מדרשות, מקום בו אנשים צפונים, וחולדה היתה מתנבאת אצל הנשים. ואף על פי כן, "ולא שמעו ולא הטו את אזנם" - שלושת הנביאים הללו לא הצליחו לעורר את העם לתשובה ולמנוע את החרבן.


צפניה מדבר בפרקנו על "יום ה'" - יום בו הכל יתגלה ויצוף על פני השטח: "וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח ה' וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי" (צפניה א', ח) - תתגלה ערוותם של כל המחופשים, כל אלו שאין תוכם כברם. "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם בַּנֵּרוֹת, וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב ה' וְלֹא יָרֵעַ" (שם, יב). ביום הדין, תתגלנה כל העברות הנעשות בסתר ובמחשך, מתוך אדישות (שהיא הפך האהבה, כפי שלמדנו אלי ויזל). וחכמינו דרשו: "אחפש את ירושלים בנרות" - אל תקרי אחפש (מלשון חיפוש) אלא אחפש (מלשון חופשה), הקב"ה מבטיח שהוא יוציא את ירושלים לחופש. ה"חופש" של ירושלים הוא שהיא יכולה לנהוג כפי שהיא - בחסד ובצדק, היא אינה צריכה ללבוש מלבוש נוכרי, תוכה יהיה כברה - עיר הצדק ייקרא לה. במהרה בימינו, אמן.