top of page

פרק פ"ט: ברוך ה' לעולם אמן ואמן

הפסוק האחרון המסיים את פרק פ"ט ולמעשה חותם את ספר השלישי מחמשת ספרי תהילים הוא: "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהילים פ"ט, נג). מסיימי חיבורים רגילים לצטט אמרה העוסקת בשבח הבורא שעזרם להגיע עד כאן, כמו "ברוך הנותן ליעף כח", אך נדמה שיש כאן כוונה אחרת ביד המשורר. הסוקר את הפרק יראה כי הוא מלא בהתרעמות של המשורר על מצבם של ישראל, על חרפתם, על חרפת המשיח וכו'. לכך, המשורר ראה לנכון לסיים בברכה ובצידוק הדין – "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן". פעמיים "אמן" – אחת על הטובה, ואחת על הרעה. בשתיהן הוא מגלה את האמונה שהן מאת אלוהים.


מכירים אנו שתי כוונות בעניית "אמן": האחת היא "אמת" - הצהרה שזו האמת, והשניה היא בקשה, ייחול, "כן יהי רצון". מעשה היה שהרב מרדכי אליהו זצ"ל והרב אברהם שפירא זצ"ל נסעו לחוץ לארץ למפגש עם קהילות יהודיות. עמד אדם אחד בפני שניהם וברך בשם ומלכות: "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו". הרב מרדכי אליהו ענה: "אמן ואמן". שאלוהו: מדוע ענית פעמיים אמן? אמר להם: שתי כוונות היו לי: עניתי "אמן" מלשון אמת - על הרב שפירא, ו"אמן" מלשון "כן יהי רצון" – על עצמי שאזכה לכך.


פרקנו מדגיש שתי מידות בהנהגת אלוהים: אמת (אמונה) וחסד. כך למשל: "חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי. כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם" (שם, ב-ג). וכן: "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ" (שם, טו), "וֶאֶמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ וּבִשְׁמִי תָּרוּם קַרְנוֹ" (שם, כה), "לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ" (שם, כט), "וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי" (שם, לד). כלומר, גם הנהגת ישראל צריכה להיות בחסד ואמת וגם המלך (דוד, או המלך המשיח) יתנהג בחסד ובאמת שאלוהים יעניק לו.


לאחר כל זאת, בסיום הפרק מגיעה התלונה: "אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים, ה', נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ?" (שם, נ). לכך, לעניות דעתי, המשורר סיים את הפרק ב: "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (שם, נ) – לרמוז על שתי הכוונות: "אמת" ו"כן יהי רצון". מצד אחד הוא מכיר בחסדו של ה' שעשה עם ישראל, ומצד שני מצפה לאמונתו וחסדו העתידיים של אלוהים שיתממשו. הכרזתו זאת היא בעלת סבלנות: "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" – המשורר מחכה בסבלנות שאלוהים יתגלה כאלוהי האמת והחסד.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א

bottom of page