מזמור ס"ח הוא מזמור נכבד ביותר, ומהווה את אחת הסוגיות המרכזיות בחקר ביקורת המקרא. הוא הפרק שאנו קוראים בחג השבועות, וחכמים דרשו אותו בכמה מקומות על מתן תורה. כמו כן, המזמור הוא חגיגת עין ואפרכסת לפילולוגיה, אטימולוגיה, יש בו חידות מדרשיות, וכל פסוק בו קורא "דרשני".
אנו נתמקד דווקא בפסוק "פשוט" במזמור: "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה" (תהילים ס"ח, ז). חכמים מסבירים לנו את הפסוק הזה על יציאת ישראל ממצרים. אך מעבר להסבר זה, חכמים דרשו את הפסוק על זיווגו של אדם. הסוגיה הראשונה במסכת סוטה (ב.) מדברת על קושי זיווגו של אדם. ריש לקיש אומר: "אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו". וכן לאשה. וחכם אחר מוסיף ואומר: "וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: אלוהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות".
עוד נאמר במדרש (בראשית רבה פרשה סח ד"ה ד): "מטרונה (אשה נכבדת) שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: לכמה ימים ברא הקדוש-ברוך-הוא את עולמו? אמר לה: לששת ימים. אמרה לו: ומאותה שעה ועד עכשיו מה הוא עושה? אמר לה הקדוש-ברוך-הוא יושב ומזווג זיווגים: בתו של פלוני לפלוני. אמרה לו: וזוהי אֻמָּנוּתוֹ? אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, ובשעה קלה אחת אני יכולה לזוגם. אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש-ברוך-הוא כקריעת ים סוף. הניחה ר' יוסי בן חלפתא והלך לו. מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות-שורות ואמרה: פלוני ישא פלונית ופלונית תנשא לפלוני, וזיווגה אותם בלילה אחד. למחר באו לפניה – זה ראשו פצוע, זה עינו שמוטה, זה זרועו פרוקה, זה רגלו שבורה. אמרה להם: מה לכם? זה אמר איני רוצה בזו. וזו אמרה: איני רוצה בזה. מיד שלחה והביאה לר' יוסי בר חלפתא. אמרה לו: רבי, אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת היא, כל מה שאמרת יפה אמרת! אמר לה: לא כך אמרתי לך - אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף? הקב"ה מה עושה להן? מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, זהו שנאמר: "אלוהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות", מהו בכושרות? - בכי ושירות, מי שמרוצה אומר שירה, ומי שלא - בוכה". נמצאנו למדים על פי דברי מדרש זה ש"אלוהים מושיב יחידים ביתה" - מוציא את היחידים מתוך בדידותם ועוזר להם להקים בית. וכן, במקום אחר במדרש נאמר דבר דומה - שאם יש פסול חיתון באיש ופסול חיתון באשה, הקב"ה מסדר ששני הבודדים הללו יפגשו על מנת שיוכלו שניהם להקים יחד בית. "מוציא אסירים בכושרות" - מי הם האסירים? לפי המדרש - אלו הרווקים. המאסר זו הרווקות המאוחרת שעליה עלינו לתת את הדעת בדורנו. מבחוץ נדמה כי האדם הרווק הוא חופשי, אך באמת הוא אינו חופשי ובודאי שלא מאושר. הקב"ה מוציא את הרווק ממאסרו "בכושרות" - בבכי ושירות. יש הרבה בכי של רווקות מאוחרת בעם שלנו ועלינו לבכות על כך. אין הדבר תלוי רק ברווקים וברווקות, אלא כולנו יחד צריכים לבכות את המצב הזה ולפעול לתיקונו. כאשר ב"ה עולה ביד הרווקים להתחתן, עלינו לשמוח בכך כעל נס גלוי שהתרחש למול עינינו, כקריעת ים סוף ממש, ולתת חשיבות למעמד החופה כמעמד פרסום הנס.