פרק ס"ה פותח בהצהרה: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן, וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר" (תהילים ס"ה, ב). אם הדומיה תפורש כשתיקה, והיא ורק היא הראויה לאלוהים - מדוע המשורר ממשיך בדבריו ואינו שותק? לכך אנו נדרשים לפרשנות אחרת למילה "דומיה". רבי יוסף חיון, מגדולי חכמי ישראל בפורטוגל במאה החמש עשרה, מסביר את המילה "דומיה" כייחול, תקווה וציפייה. וכך, באמרו "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן, וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר" (שם) דוד מפאר את מקום המקדש והר ציון ומעוניין להביע בכך את מעלתו. לפי רבי יוסף חיון, דוד חיבר את המזמור לאחר שנודע לו מקום המקדש, והצהיר כי התהילה, השיר מחכה ומצפה מתי יבוא הזמן שיבנה הבית והוא ייאמר במקום הנכבד ההוא, מקום השראת השכינה. כעת מובן מדוע המשך המזמור עוסק בגעגועים רבים של הטבע, של הנופים ובעלי החיים - כביכול כל העולם אוצר בתוכו שירה ומחכה לבנין המקדש כדי לאמרה כראוי.
"שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ" (תהילים ס"ה, ג) - אלוהים שומע בציון את כל מי שקורא אליו, כפי שהתפלל שלמה המלך לה' בחנוכת המקדש - שישעה לכל בשר שיבוא לפניו לבית המקדש ויתפלל לפניו. יתירה מכך, דרך בשר ודם שאינו שומע כמה קולות בבת אחת, אך ריבונו של עולם אינו כן, אלא הוא יכול לשמוע את כל הקולות כאשר הם מנגנים יחד: "עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ" (שם).
"אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ" (שם, ה). זהו פסוק אותו אומרים בברית מילה, כאשר אנו מקדמים את פני הנימול. מסביר רבי יוסף חיון, שיש מעלה לציון - שהכל אצלה שווה. בין אם אתה נמצא בחצר, בבית או בהיכל - יש לך הרגשת שובע מטוב ה'. בכך, הקדים רבי יוסף חיון במידת מה את דבריו של רבי נחמן מברסלב. על רקע דברי הזוהר הקדוש שהבחין בהדרגה שיש בפסוק זה: חצר, בית, היכל - בא רבי נחמן והנחה אותנו לקרוא את הפסוק באופן אחר ממה שהורגלנו אליו. במקום לקרוא את הפסוק כשבח למי שה' בוחר בו (באופן פסיבי), רבי נחמן קורא את הפסוק כך: אשרי האיש שבוחר לשכון בחצרות ה' ואינו קופץ ממדרגתו אל הבית וההיכל, אלא יש לו סבלנות. רוצה אני לקחת את הדברים לימינו אנו: האם אנו רוצים לזעוק "הר הבית בידינו" ולקפוץ ממדרגתנו בבת אחת, או שמא יש לנו סבלנות? הקב"ה נתן לנו את ירושלים לאחר שנות הגלות הארוכות - עלינו להיות מלאים באורך רוח, בתקווה, בדומיה תהילה לאלוהים ששוכן בציון. הר הבית לא צריך להיות רק בידינו, אלא גם ובעיקר בראשנו. הר הבית הוא מקום השכינה, המקום שממנו יוצאים הצדק והשלום אל העולם כולו. על כן, נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו ונדע את מדרגתנו בעת הזאת.