בפרק מ"ה אבקש להתמקד בפסוק אחד מרכזי: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" (תהילים מ"ה, יד). טעות מצויה היא בידי הדרשנים לומר "כל כבוֹדה" בחולם ולא בשורוק, וזאת ככל הנראה בהשפעת דרשות חז"ל על כבוֹדה של האשה בהקשרו של פסוק זה. אם נחזור ונקרא את הפסוק כהווייתו, נבין את פשט הדברים כך: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה " - כל הכבוּדה (המשא) של בת המלך נכנס פנימה, וזאת בהמשך ישיר לפסוק הקודם: "וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם" (שם, יג) - עשירי העם באים לחלות את פני בת המלך ומכניסים את כְּבוּדָּה פנימה.
הדרשה המפורסמת ביותר בהקשר הזה הוא הסיפור של קמחית, שזכתה ששבעה בניה יהיו כהנים גדולים, כאשר שתי אגדות סותרות העוסקות בזכות שהיתה לקמחית. בילקוט שמעוני מובאת האגדה: "כל המצנעת עצמה זכתה משבצות זהב לבושה. אמר רבי לוי: זכתה שתעמיד ממנה לובשי בגדי כהונה גדולה, שנאמר: ועשית משבצות זהב. אמרו: שבעה בנים היו לקמחית וכלם שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להם: העבודה, מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי. קראו עליה: כל כבודה בת מלך פנימה". הרי לפנינו מדרש, שבו חכמים שבחו את קמחית על ששמרה את צניעותה. כמו כן, חכמים שמעו וקבלו את דעתה של האשה. וזהו אכן דבר נאה ומתקבל.
רבי יוסף משאש, מגדולי הפוסקים במאה העשרים, שהיה הרב של תלמסאן באלג'יר, מקנס במרוקו וחיפה בישראל, כתב תשובה הלכתית לאדם אחד שאשתו לא הסכימה להמשיך לכסות את ראשה מרגע שעברו אל העיר הגדולה קזבלנקה. בתשובתו, בחר רבי יוסף משאש בדרכי שלום וביאר בהרחבה כיצד כל כיסוי הראש במקור יוסד על ידי נשות ישראל עצמן, ולדעתו - ברגע שנשות ישראל יחליטו אחרת הן יוכלו להסירו (יש כמובן רבנים שחלקו עליו בענין זה, אך לא לכך הבאתי את דבריו). בתשובתו הוא כותב לשואל שאין לו להתרגש ממה שאומרים הדרשנים שקמחית לא זכתה אלא מפני שלא ראו קורות ביתה שערות ראשה, שהרי חכם אחד כבר העיר לו (לרבי יוסף) על כך, והשיב לו שכנראה שלא קרא את הגרסה המובאת בגמרא, שכן בגמרא משמע שחכמים דחו את דבריה. הבה נקרא את דברי הגמרא (יומא מז.): "תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו". נראה אם כן, שחכמים דחו את דבריה. אלא שרש"י במקום מצטט את התלמוד הירושלמי ואומר: "ראיתי בהש"ס ירושלמי: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה - אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב".
אין בידינו להכריע מי הצודק, אך חובה עלינו לקרוא את הפסוקים בישרות ולהבחין האם יש שינוי בין האופן שבו הפסוק כתוב במקורו לבין הרגל הלשון שפעמים סוטה ממנו.