חזקיהו המלך זוכה לארבעה פרקים בספר מלכים ב'. שמו מעיד עליו כי הוא חזק, חזק בדרכי ה': "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו" (דברי הימים ב כ"ט, ב). כבר בשנה הראשונה למלכו הוא פותח את דלתות בית ה' ומחזקן. הוא מטהר את בית המקדש מעבודה זרה בסיוע הכהנים והלויים ומחדש את העבודה לה' במקדש. הכהנים מפנים את כל הטומאה (העבודה הזרה המכונה נידה) מבית המקדש ואף נכנסים לפני ולפנים לשם כך (חכמים דורשים שהיו שם כל מיני צלמים שהציב אחז, אביו של חזקיה). הלויים מקבלים מיד הכהנים את כל תשמישי העבודה הזרה ומעבירים אותם לאיזור נחל קדרון. למעשה, מלאכת הפינוי ארכה זמן רב; היא החלה בא' בניסן והסתיימה בט"ז בו. מדוע נדרשו ששה עשר יום על מנת להשלים את המלאכה? חכמים אומרים שאחז צייר את כל הכתלים בצלמי משכית, ולפי דבריהם אכן מסתבר שלקח זמן רב לנקות את הכתלים לגמרי. מצד שני, כאשר הכהנים והלויים שבים אל חזקיה ומתארים לו את שעשו, הם אומרים לו: "טִהַרְנוּ אֶת כָּל בֵּית ה' - אֶת מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְאֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ, הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח ה'" (שם, יח-יט) - מכאן משמע שאחז דווקא הזניח את המקדש ולא השקיע בטיפוחו. אפשר ליישב את הקושי בין הדברים בכך שאחז אמנם צייר על הכתלים את צלמי העבודה הזרה, אך לאחר מכן כיסה את שעשה באופן מוזנח. מטרתו בשתי הפעולות היתה כמובן להכעיס את המקום. אם כן, לא מדובר בהזנחה של אדישות, אלא בהזנחה של רשעות.
חכמים בתלמוד (עבודה זרה נד:) דורשים את דברי הכהנים והלויים כאן: "הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח ה'": "ואמר מר: 'הכנו' - שגנזנום, 'והקדשנו' - שהקדשנו אחרים תחתיהן". רוצה לומר: לקחנו את כל הכלים שהיו בימי אחז וגנזנו אותם (הֵכַנּוּ - מלשון הכמנו, החבאנו), והבאנו אחרים תחתם. אם כן, הבית נוקה, הכלים חדשים הם – וכל מה שנותר לחזקיה לעשות הוא להתחיל מחדש. כך באמת עושה חזקיהו; לאחר ניקוי וטיהור הבית, הוא משיב את עבודת הכהנים והלויים על כנה, והשמחה רבה: "וַיַּעֲמֵד אֶת הַלְוִיִּם בֵּית ה' בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא, כִּי בְיַד ה' הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו... וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַה' בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה, וַיְהַלְלוּ עַד לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שם, כה). אותו הלל הוא השיר הנודע: "הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו" הנזכר בדברי הימים א', שם נאמר: "בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ לְהֹדוֹת לַה'" (דברי הימים א ט"ז). נדמה כאילו שיש כאן מעין חנוכת הבית, וכפי שאומר המלבי"ם: "היה זה אצלם כעין חינוך, כי כבר היתה העבודה בטילה ימים רבים. ועל כן העמיד את הכהנים בחצוצרות כמו בעת חינוך שלמה". זוהי התחלה שיש בה שמחה רבה מתוך שהדבר בא עליהם במהירות ובפתאומיות: "וַיִּשְׂמַח יְחִזְקִיָּהוּ וְכָל הָעָם עַל הַהֵכִין הָאֱלֹהִים לָעָם כִּי בְּפִתְאֹם הָיָה הַדָּבָר" (דברי הימים ב כ"ט, לו). חזקיה שב בשמחה למקורות, שב הביתה.