בפקודי הלויים שבפרק כ"ג ישנה סתירה. בפסוק ג' נאמר שהלויים נספרו מגיל שלושים שנה ומעלה, ואילו בפסוק כ"ד נאמר: "אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית ה' מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה" (דברי הימים א כ"ג, כד). זו לא הפעם הראשונה שאנו רואים סתירה בין הדברים. גם בספר במדבר, בין פרק ד' לפרק ח' ישנו סוג של סתירה - בפעם אחת נאמר שהלויים מתגייסים מגיל עשרים וחמש, ובפעם אחרת מגיל שלושים. רבותינו כבר תרצו זאת, כפי שכותב הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (פרק ג'), שבחמש השנים הללו (שבין עשרים וחמש לשלושים) היו הלויים נכנסים לתקופת "התלמדות", ובסופם היו נכנסים לעבודה בפועל. אך כאמור, כאן בפרקנו אנו רואים שגיל הגיוס הוקדם עוד יותר - לגיל עשרים. הכתוב עצמו מבאר לנו כי דוד הוא שהתערב בסדרי המקדש ותיקן תקנה חדשה שעל פיה הלויים מתגייסים כבר בגיל עשרים: "כִּי אָמַר דָּוִיד: הֵנִיחַ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם. וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ. כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרֹנִים הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה, כִּי מַעֲמָדָם לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית ה' עַל הַחֲצֵרוֹת וְעַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל טָהֳרַת לְכָל קֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים..." (שם, כה-כח). כלומר, הצורך של המקדש הגדול בירושלים שונה מזה של המשכן הצנוע והקטן ויש צורך בעוד "ידיים עובדות". אגב, על פי חלק מהפרשנים, לאחר תקנה זו - כבר בגיל עשרים היו נכנסים הלויים לשיר בבית המקדש.
הבה נקרא את דבריו של הרמב"ם בהקשר זה (ספר עבודה, הלכות כלי המקדש פרק ג', הלכה יא): "זה שנאמר בתורה בלויים "ומבן חמישים שנה, ישוב מצבא העבודה" (במדבר ח', כה) אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום, ואינה מצוה הנוהגת לדורות. אבל לדורות, אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול - כשיתקלקל קולו מרוב הזקנה, ייפסל לעבודתו במקדש. וייראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים". הדברים נפלאים. הרמב"ם אומר כאן כי בבית המקדש יש מקום למגוון של קולות - צעירים ומבוגרים גם יחד. רק שהקול לא ייפסל בזקנה ויתעייף. כל זמן שיש כח לקול להלל ולשורר - הקול הזה הוא ראוי. וראו המשך לדברים בפרק כה.