אסא הוא מלך העושה הטוב והישר בעיני ה', ובכך הוא אינו דומה לאביו (אביה) או לסבו (רחבעם) אלא יותר לשלמה ולדוד. בספר מלכים דרשנו את שמו ואמרנו ש"אסא" בארמית פירושו: הדס. ההדס יכול לגדול בין הקוצים והדרדרים, אך מה רב ההבדל ביניהם כאשר הם גדלים; ההדס גדל ליד העצבונית, ובתחילה הם נראים דומים זה לזה כלפי חוץ. לעומת זאת, כאשר הם גדלים - ההדס נותן את ריחו הטוב ואילו העצבונית נותנת את חוחה ואת קוצה. כך גם אסא אל מול אביו וסביו - הם נתנו את קוציהם והוא נותן את ריחו הטוב ואת מעשיו הנאים.
אסא יודע לעבוד את ה' בדרך מושכלת. במה דברים אמורים? הפרק מתאר לנו את מעשיו, ואם נדייק בהם נבחין כי יש סדר מכוון לדברים: "וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו, וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים. וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה" (דברי הימים ב י"ד, ב-ג). אם נחזור לרגע אל פרק י"ב בו מתואר רחבעם כמי שעשה תשובה אך לא שלימה, נראה כי הכתוב מצביע בדיוק על הסיבה לכך: "וַיַּעַשׂ הָרָע כִּי לֹא הֵכִין לִבּוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת ה'" (שם י"ב, יד). רוצה לומר: כדי לעשות תשובה באמת, הלב צריך לדרוש תחילה את ה' ורק אחר כך את מצוותיו. לקבל עליו עול מלכות שמים ורק אחר כך עול מצוות. אצל רחבעם לא היה הסדר הזה, הוא חשב לעשות רק את המעשים מצד עצמם, ואילו דרישת אלוהים היתה חסרה אצלו במאוד מאוד. לעומתו, נכדו אסא - עשה זאת ואף הנחיל זאת לרבים: "וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה" (שם י"ד, ג).
דרישת ה' של אסא היא לא כזו הנסמכת על דרך נס ופלא, מה שמעיד על אמיתותה. דרישת ה' אמיתית מתגלה בכך שאדם משתדל בדעה ובמחשבה לבצר את מעמדו, לאמץ את כוחו ואינו סומך על הנס. וכך, לאחר שהוא מסיר את הבמות ואת החַמָּנִים והממלכה שקטה לפניו, אסא בונה ערים בצורות: "וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ ה' לוֹ" (שם, ה). אסא מסביר את סיבת הבנייה: "וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה: נִבְנֶה אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים, עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ, דָּרַשְׁנוּ - וַיָּנַח לָנוּ מִסָּבִיב. וַיִּבְנוּ וַיַּצְלִיחוּ" (שם, ו). כלומר, אסא מעוניין לנצל את תקופת השקט ששרתה על ממלכת יהודה ולבצר את ערי הממלכה. גם כאן, אם נדייק בדבריו נבחין כי שתי דרישות יש בהם: "דָרַשְׁנוּ אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ, דָּרַשְׁנוּ - וַיָּנַח לָנוּ מִסָּבִיב", כאשר הדרישה הראשונה היא דרישת ה' ואילו הדרישה השנייה היא דרישת המעשה והמצוות.
המשך הפרק מתאר את הצלחתו של אסא ושל צבאו אל מול זרח הכושי שעלה כנגדו, כאשר אסא נושא תפילה אל ה' ואומר בלשון המזכירה את זו של דוד המלך: "וַיֹּאמַר: ה', אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ. עָזְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה. ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה, אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ" (שם, י). בדבריו כאן הוא למעשה אומר כי אין ביד ה' מניעה לעזור לחלש או לחזק, ועל כן הוא מבקש מה' שיעזור לצבאו לנצח - בין אם הוא נחשב חלש או חזק. ה' שומע לתפילתו וצבא הכושים נוחל מפלה קשה לפני אסא.
בפסוק החותם את הפרק ישנן שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות: "וְגַם אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ וַיִּשְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְמַלִּים, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם" (שם, יד). ואולי דווקא שתי מילים אלו מורות שדרישת ה' של אסא ושל אנשיו היתה אמיתית - שכן דווקא אחר המלחמה היצרית והשלל שלקחו הם שבו לירושלים לדרוש אלוהים.