אביה בן רחבעם מלך ביהודה שלוש שנים. בספר מלכים תואר אביה כמלך רשע, ואילו בפרקנו מבליעים זאת מפני כבודו של בית דוד. אביה היה מלך מניפולטיבי שגייס את אלוהים לצרכיו ועבור התעמולה שלו. בפרקנו, הוא אוסף ארבע מאות אלף איש בחור למלחמה, וכנגדו אוסף ירבעם שמונה מאות אלף איש בחור גיבור חיל. טרם נפתחת המערכה, אביה קם ונואם בפני כל ישראל נאום חוצב להבות בו הוא מבהיר לכל כי ה' עימו: "שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל! הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח. וַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד וַיִּמְרֹד עַל אֲדֹנָיו. וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיִּתְאַמְּצוּ עַל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה, וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר וְרַךְ לֵבָב וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם. וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת ה' בְּיַד בְּנֵי דָוִיד? וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹהִים. הֲלֹא הִדַּחְתֶּם אֶת כֹּהֲנֵי ה' אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם, וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם כֹּהֲנִים כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת... וַאֲנַחְנוּ - ה' אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזַבְנֻהוּ, וְכֹהֲנִים מְשָׁרְתִים לַה' בְּנֵי אַהֲרֹן, וְהַלְוִיִּם בַּמְלָאכֶת… וְהִנֵּה עִמָּנוּ בָרֹאשׁ - הָאֱלֹהִים וְכֹהֲנָיו, וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה לְהָרִיעַ עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַל תִּלָּחֲמוּ עִם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם כִּי לֹא תַצְלִיחוּ" (דברי הימים ב י"ג, ד-יב). הכתוב ממשיך ומתאר כיצד המלחמה היתה ליהודה פנים ואחור, עד שצעקו אנשי יהודה לה', הכהנים תקעו בחצוצרות ובסופו של דבר ה' הושיעם. אנשי יהודה היו ראויים לישועה, אך מלכם היה רשע. והנביא מעיד על כך: "וַיִּכָּנְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא וַיֶּאֶמְצוּ בְּנֵי יְהוּדָה כִּי נִשְׁעֲנוּ עַל ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם" (שם, יח).
אחר כל זאת, מתאר הכתוב ערים שכבש אביה מיד ירבעם, ובסיום נאמר: "וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּהוּ, וַיִּגְּפֵהוּ ה' וַיָּמֹת" (שם, כ). פשט הדברים: לא היה בירבעם עוד כח להלחם באביה, ואלוהים נגף את ירבעם עד שמת. פסוק זה הוא תמוה, שכן אנו יודעים שאביה מת שנה קודם מותו של ירבעם. לכך, דרשו חכמים את הפסוק וחילוקוהו לשניים, כאשר: "וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּהוּ" - מדבר על ירבעם, "וַיִּגְּפֵהוּ ה' וַיָּמֹת" - מדבר על אביה. נחלקו חכמים במדרש רבה בשאלה: למה ניגף אביה? "רבי אבא בר כהנא אמר על ידי שהעביר הכרת פנים של ישראל, דכתיב (ישעיה ג') הכרת פניהם ענתה בם, ורבי לוי אמר על ידי שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתן, דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ואין מעידים אלא עד ג' ימים, עליהם הוא אומר (ירמיה ט"ו) עצמו לי אלמנותיו מחול ימים". כלומר, אביה התגלה כאכזרי כאשר העמיד שומרים על גוויות ההרוגים עד שתתקלקל צורתם ולא יוכלו להעיד עליהם שמתו. הוא העביר את "הכרת פניהם של ישראל" - גם של המתים וגם של החיים. ממשיך המדרש: "ריש לקיש אמר: על שחסדם [ביישם] ברבים, שנאמר (דברי הימים ב' י"ג) ואתם המון רב ואתכם עגלי זהב". כלומר, כאשר אמר אביה לישראל: "וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת ה' בְּיַד בְּנֵי דָוִיד וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹהִים" (שם, ח) - אביה מבייש את ישראל באמרו להם: אתם העגלה הריקה, אלוהים עמדי ולא עמכם. עוד אומר המדרש: "רבי יוחנן אמר: על שביזה לאחיה השילוני, שנאמר (מלכים א' כ"א) ועמכם אנשים בני בליעל, קרא לאחיה השילוני בליעל". כלומר, אביה ביזה את אחיה השילוני באמרו: "וַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד וַיִּמְרֹד עַל אֲדֹנָיו, וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיִּתְאַמְּצוּ עַל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה" (שם, ו-ז), כאשר אחיה השילוני הוא שנתנבא שירבעם ימלוך על עשרה משבטי ישראל. מסיים המדרש: "ורבנן אמרי: על שבאת עבודה זרה לידו ולא בטלה, שנאמר (שם) וירדוף אביה אחרי ירבעם, וכתיב וילכוד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה, וכתיב וישם את האחד בבית אל, והרי דברים קל וחומר, ומה אם מלך על ידי שהונה מלך כמותו ענשו הכתוב וניגוף, הדיוט שהוא מונה הדיוט על אחת כמה וכמה. (בראשית סה טז). אביה ידע להעביר ביקורת קשה על ירבעם ועל עגלי הזהב שלו, אך כאשר כבש מידו את בית אל - לא ביטל את העגל שעשה שם ירבעם. ירבעם עצמו הושפל על ידי אביה עד שלא היה בו כח להרים את ראשו לפני העם, וזאת היתה מידה כנגד מידה על שהוכיח את שלמה ברבים בחנוכת המקדש. דברי המדרש הללו הם רחוקים מפשט הכתוב, כפי שמעיר הרד"ק, אך טוב לנו להטות אוזן לדברים החריפים הללו כדי שנדע ללמוד מוסר מהדרך הנכונה להתנהל כשחולקים זה על זה ברבים.