סיסמת המרד של בני ישראל במלכות רחבעם בן שלמה היתה: "אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים ב י', טז), רוצה לומר: מרגע שבית ה' הפך להיות ביתו של רחבעם, ישראל שב לאוהליו ואין לו מה לחפש שם. הנביא שמעיה משיב ומפזר את הלוחמים שהתארגנו כדי להלחם בישראל ולהשיב את המלכות לרחבעם בן שלמה ואומר להם: "כֹּה אָמַר ה': לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם, שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ, כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה" (שם י"א, ד). אם תרצו, יש כאן הסכמה אלוהית למרד של העם ולסיסמת המרד שלו.
רחבעם עצמו גם מפנים את הסיסמה הזו, הוא עסוק בביתו פנימה. בתחילה, הוא נמצא במיזם בנייה מחשש למרד - "וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר בִּיהוּדָה" (שם, ה). הוא שם בערי המצורות שלו אוצרות של מאכל, שמן ויין שיהיו לעת הצורך עבור אנשיו אם חלילה יעלו עליהם ישראל למלחמה. כלומר, לכתחילה הוא התנגד לדבר אך כעת בעל כרחו ושלא בטובתו רחבעם נזקק לתת לעם שאיתו הטבות ולהקל מעליהם את המס. הוא לא רצה "לבזבז" כסף על רווחה - ולבסוף נצרך לבזבז יותר על בטחון פנים. גם שקט משפחתי לא היה לו - משפחתו הוצרכה לפוץ על פני כל הממלכה כדי להחזיק את מלכותו: "וַיִּפְרֹץ מִכָּל בָּנָיו לְכָל אַרְצוֹת יְהוּדָה וּבִנְיָמִן לְכֹל עָרֵי הַמְּצֻרוֹת" (שם, כג). ממשפחה של משוררים ורועי צאן הנמצאים בנוף הפתוח, הפכה משפחת בית דוד להיות משפחה השרדותית המפחדת ודואגת על קיומה. רחבעם דואג להשרדותו: "כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשָׂא וּפִילַגְשִׁים שִׁשִּׁים וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים וְשִׁשִּׁים בָּנוֹת... וַיִּשְׁאַל הֲמוֹן נָשִׁים" (שם, כא-כג). אפשר לעקוץ ולומר שיש כאן עיסוק בריבוי מספרי על חשבון האיכות. ללא ספק, רחבעם הוא פספוס אדיר של המשכיות בית דוד.