פרק ח': תחילת השקיעה

את פרק ח' אפשר לקרוא כהמשך לפעילותו הכלכלית והחברתית של שלמה המלך, אך אני בוחר לקראו כנפילה מפרק ז'. לאחר שבפרקים ו-ז הגענו לגבהים רוחניים בתפילתו של שלמה ובתגובת ה' לתפילתו, בפרק ח' העניינים מתחילים לראשונה לחרוק. וכך, שלמה מתואר כעוסק בבניית ערים "אֲשֶׁר נָתַן חוּרָם לִשְׁלֹמֹה" (דברי הימים ב ח', ב). בספר מלכים קראנו על ערים אשר נתן שלמה לחירם, ואילו כאן נאמר שחירם הוא זה שנתן לשלמה ערים. המפרשים דנים בדרכים ליישב בין שני המקורות, וכך למשל הרד"ק אומר שגם שלמה וגם חירם נתנו ערים זה לזה על מנת לחזק את הברית ביניהם. גם פסוק י"ג מלמד על נפילה מסויימת של שלמה: "וְאֶת בַּת פַּרְעֹה הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ, כִּי אָמַר: לֹא תֵשֵׁב אִשָּׁה לִי בְּבֵית דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה אֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם אֲרוֹן ה'" (שם, יא). אמנם שלמה נזהר כאן שלא לפגוע אל הקודש פנימה, אך סוף סוף שלמה לא רואה את ביתו כקודש. כלומר, יש כאן פער בין בית המקדש לבין בית שלמה - וזה הפך מה שקראנו בפרק ז', שם הקב"ה רמז לשלמה שביתו צריך להיות כמו המקדש. הכתוב ממשיך ומפרט לנו איך מבחינה "דתית" הכל עבד כשורה בימי שלמה: "אָז הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה עֹלוֹת לה' עַל מִזְבַּח ה' אֲשֶׁר בָּנָה לִפְנֵי הָאוּלָם, וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וַיַּעֲמֵד כְּמִשְׁפַּט דָּוִיד אָבִיו אֶת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים עַל עֲבֹדָתָם וְהַלְוִיִּם עַל מִשְׁמְרוֹתָם לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת נֶגֶד הַכֹּהֲנִים… וְלֹא סָרוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עַל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל דָּבָר וְלָאֹצָרוֹת" (שם, יב-טו), וכנגד כל אלה - מסתיים הפרק בחריקה נוספת: "אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן גֶּבֶר וְאֶל אֵילוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, וַיִּשְׁלַח לוֹ חוּרָם בְּיַד עֲבָדָיו אֳנִיּוֹת וַעֲבָדִים יוֹדְעֵי יָם, וַיָּבֹאוּ עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים כִּכַּר זָהָב וַיָּבִיאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" (שם, יז-יח). שלמה מבקש להשיג עושר רב, ועם כל זאת שאיננו מתנגדים לעושר - על המלך להשמר מריבוי עושר, כפי שמזהיר אותנו משה רבנו: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ… וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד" (דברים י"ז, טו-יז). שלמה יושב על כסא המלכות האידיאלי, עיסוקו העיקרי לא צריך להיות בזהב וכסף ולא בבת פרעה, אלא בהגדלת והאדרת התורה: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" (שם, יח). הוא עשה גם את זאת, אך כנראה שלא מספיק לפי מדרגתו. וכך, אחר המעמד הגדול של בנין המקדש, של תפילת שלמה ודבקותו בריבונו של עולם, אפשר גם לקרוא את תחילה השקיעה של מלכות שלמה, ובכלל - של בניין הבית. חכמים אומרים במדרש שאותו היום שבו נשא שלמה את בת פרעה ירד המלאך גבריאל ונעץ קנה בים, ואותו קנה היא מלכות רומי שהחריבה את המקדש השני - שהוא למעשה המשכו של הבית הראשון.