בפרק ו' נאמר: " כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (קהלת ו', ז). בפשוטו של מקרא, האדם עובד קשה כדי להאכיל את עצמו, אך בסופו של דבר העבודה היא אינסופית מפני שתאבונו לא יודע שובע – הוא אוכל ולאחר כמה זמן צריך לאכול שוב. גדולה תשוקתו של האדם מהשגתו.
אפשר גם לדרוש את הפסוק ולחלקו לשני חלקים, כך שהחלק האחד מדבר על עמל האדם הנצרך לו כדי לאכול ולמלא את צרכי נפשו הטבעית, הבהמית, והחלק השני מדבר על נפשו האלוהית של האדם, על נשמתו. ופירוש הפסוק כך הוא: האדם עמל בשביל צרכיו החומריים, אך נפשו הנצחית נשארת ריקה ומחוסרת מטובה, כי כל פעולותיו בשבילה אינן אלא הבל וריק מבלי תועלת. ולא זו בלבד, פעמים רבות שהאכילה של האדם היא אכילה רגשית הבאה לענות ולהשקיט תביעה מסויימת של הנפש הבהמית, במקום להקשיב לנשמה שלו, לזהות שלו, האדם מנסה להשתיק את המיית נשמתו על ידי שהוא אוכל. בפועל, ההשתקה הזו אינה נוגעת או פוגעת בנשמתו ובאמת אינה ממלאת את החסר של הנפש.
דברים מעין אלו השמיע רבנו משה חיים לוצאטו בספרו "מסילת ישרים" (פרק א'): "ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה.. בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות... ולא עוד, אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה - לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלמדונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, זו לשונם (קהלת רבה ו ו): "וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים".
לאדם יש מין תוגה מטאפיזית של הנשמה שחפצה בקרבת אלוהים. כאשר הנשמה נמצאת בעולם הזה, רחוקה ממקורהּ, היא נתקלת בניסיונות של העולם הזה לספק לה מזון ולהשתיק אותה. בפועל, כאמור, היא נשארת בתוגתהּ מפני שהמזון החומרי אינו משפיע כלל על דרישתה האמיתית לקרבת אלוהים.
ידידי שם טוב לוי הלחין שיר שכתבתי על פי פרק זה ועל פי מדרש חכמים, והפזמון בו הוא:
"עירוני שנשא את בת המלך, את נפשהּ לא ימלא,
אז תהנה ותמלא את נפשך בנחת רוח, בישוב דעת - ותפנה לעבודה".
אדם הרוצה באמת לשמח את בת המלך שבו, עליו להתחיל ולהתחבר לזהות היותר פנימית שלו, להנות (מבחינה רוחנית) ולמלא את נפשו. אני מזמין אתכם להקשיב לביצוע של שם טוב לוי לשיר, שם תוכלו לשמוע פרשנות מעניינת שהוא נתן לשיר בצלילים – כאשר בפתיחה ישנה מלודיה שמחה המזכירה אולי חתונה, ולאחר מכן מעין תוגה העולה מתוך המינור וקוראת לנו לשוב לעבוד ולהיות קשובים אל הנפש שאיננה מתמלאת.