בפרק י"א, מייעץ לנו קהלת: "בַּבֹּקֶר - זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב - אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר - הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד – טוֹבִים" (קהלת י"א, ו). ארבעה חכמים דרשו את הפסוק הזה, כל אחד באופן אחר (קהלת רבה):
"רבי אליעזר אמר: אם זרעת בבכיר - זרע באפיל, שאין אתה יודע איזהו יכשר, אם של אפיל אם של בכיר, ואם שניהם כאחד טובים". רבי אליעזר מנחה את עובד האדמה לזרוע את זרעו גם בעונה הראשונה וגם בעונה האחרונה, שאין הוא יודע איזו מהן תצלח.
"רבי יהושע אמר: אם בא עני אצלך בשחרית תן לו, בערבית תן לו, שאין אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב עליך, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים". רבי יהושע רואה את הזרע שבפסוק כזרע הצדקה, וכפי שנאמר: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד" (הושע י', יב).
"רבי ישמעאל אומר: אם למדת תורה בנערותך, למוד תורה בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהן מתקיים לך – הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים". זרעו של רבי ישמעאל הוא זרע התורה הנזרע בנפשו של אדם בנערותו ובזקנותו, המצמיח פירות של מצוות ומעשים טובים.
רבי עקביא אומר: אם היו לך תלמידים בנערותך – עשה לך תלמידים בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך – זה או זה, ואם שניהם כאחד טובים". ועל דבריו מעירה הגמרא (יבמות סב:): "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מעכו עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, לפי שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו. והיה העולם שומם, עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם [שנה להם, לימד אותם משנה] - ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה". ובמקום אחר אומר המדרש (בראשית רבה ס"א ג' וקהלת רבה י"א י') שאמר רבי עקיבא לתלמידיו האחרונים: "בני, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו את כל הארץ תורה".
שלמה המלך מצווה אותנו בפסוק הזה על התמדת היצירתיות האישית. דבריו הם מעין הרחבה לדברים שכבר אמר לנו: כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה" (קהלת ט', י). שלמה לא אמר לנו: "זרע את הזרעים", אלא: "זְרַע אֶת זַרְעֶךָ" – זרע את הזרע שלך, הזרע המיוחד לך. כל אחד צריך לזרוע את זרעו שלו, את שורש נשמתו, את דרכי פעולותיו המיוחדים לו בעולם. והנה, יש לנו כאן ארבעה חכמים שדרשו כל אחד את הפסוק מתוך נסיון חייו: רבי אליעזר בן הורקנוס בצעירותו היה עובד אדמה בחלקת אביו, ולכן דרש את הפסוק לעניינו של עובד האדמה. רבי יהושע היה עני מרוד ומכר פחמים, וכבר מזכירה הגמרא (ברכות כח.) שרבי יהושע פנה בחריפות אל רבן גמליאל שהיה נשיא הסנהדרין באותה שעה ואמר לו: "אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים - במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים". רבי ישמעאל למד תורה בילדותו, והגמרא מספרת שכשהיה ילד וקווצותיו סדורות לו תלתלים ישב בכלא ברומי, ורבי יהושע עבר שם ובחן אותו בפסוק מספר ישעיה – והוא ידע להשיב לו על נכונה. ומתוך אישיותו ונסיונו רבי ישמעאל קורא לנו לא להסתפק בתורה הנלמדת בצעירותנו אלא להוסיף משנה לשנה ולהתגדל בה. אצל רבי עקיבא הדברים מפורשים; עניינו של רבי עקיבא היה להעמיד תלמידים הרבה, ואף כי ילדי טיפוחיו של ימי צעירותו לא עמדו לו, אך אלה של אחרית ימיו עמדו לו והם הם אלה שמוסרים לנו למעשה את התורה שבעל פה.
בקראנו את הפסוק הזה, עלינו לשאול את עצמנו: מה הזרע שלי? מה הדבר שאני אמור לטפח עתה? וגם אם בבוקר כבר זרעתי את זרעי, מה חובתי בהווה ואעשנה?