בפרק זה הנביא עמוס ממשיך את דברי מוסרו, אך פותח באמירה שנראית כמנחמת: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה" (עמוס ג', ב). אך לא היא, דווקא בגלל הבחירה בעם ישראל - הקב"ה מדקדק עמם כחוט השערה: "עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם" (שם).
וכך, אנו מברכים בכל בוקר "אשר בחר בנו מכל העמים" אך ממשיכים במילים: "ונתן לנו את תורתו", רוצה לומר: הבחירה בנו היא לא כדי שנתבצר במגדלי שן, אלא זוהי בחירה לאחריות ולפעולה. וכאן עמוס מתקומם כנגד מפלגות שטחיות שהיו בימיו וטענו שה' עמם והוא יכה באויביהם - ללא תלות במעשיהם. אומר להם עמוס: אלוהים אכן אוהב אתכם - אך גם מדקדק עמכם כחוט השערה. דווקא מפני שה' מאמין ביכולתנו לפעול לטובה, הוא תובע מאתנו יותר מכולם.