את פרק ג' פרשתי בבחרותי ואני מבקש לשתף אתכם בחלק מן הדברים.
"מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ" (תהילים ג', א). אבשלום הוא החמצה גדולה, של דוד ושל אבשלום עצמו כאחד. הלא השם "אב-שלום" מסמל את השלום שיש לאב, את השלום בין הבן לאביו. אך בפועל, אבשלום הוא הבן שקם על אביו להרגו בערמה. בברחו מפני אבשלום, דוד נתקל בכמה סוגים של אויבים:
"ה', מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי, רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים" (שם, ב-ג). דוד מתאר כאן שלושה סוגים של אויבים: צרים, קמים, אומרים. הצרים הם אלה שנלחמים בדוד בגלוי. הקמים הם אלו שעומדים מסביב ומחכים לראות כיצד יפול דבר ורק אז יבחרו באיזה צד לתמוך. האומרים הם אלה המפרשים את המציאות ולא מותירים לדוד סיכוי. כנגד שלושת אלה ממשיך דוד ואומר: "וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי" (שם, ד). מגן בעדי - כנגד הצרים ה' מגן בעדו. כבודי - כנגד הקמים ה' מעניק לו בטחון וכבוד. מרים ראשי - כנגד האומרים שאין לו תקווה. דוד ממשיך כשהוא מלא בטחון בה' וחסר פחד מאויביו: "לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי" (שם, ז) - כנגד הצרים, "קוּמָה ה'" (שם, ח) - כנגד הקמים, "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי" (שם) - כנגד האומרים שאין לדוד ישועה. לבסוף, מתאר דוד את העונש, ואף הוא משולש: "כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי" (שם) - מכה גלויה הניתנת לצרים כנגד רשעתם הגלויה. "שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ" (שם) - שבירת השיניים שפעמים גלויות ופעמים כסויות הן, כנגד הקמים ששמרו את שנאתם לדוד בקרבם. וכנגד האומרים שלדוד לא תהיה ישועה, אומר דוד: "לה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ" (שם, ט). ולא זו בלבד, אלא שהוא כולל בישועתו את ישועת העם כולו. אם כן, הפרק כולו מתבאר על דרך שלשה זו של: צרים, קמים, אומרים.