"דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ" (עמוס א', א). הנביא עמוס הוא ככל הנראה ראשון נביאי הספר. ניתן למתוח קווי דמיון רבים בין הנביא עמוס לבין אדון הנביאים - משה רבנו: משה רבנו היה "כבד פה וכבד לשון" (שמות ד', י), וחכמים דרשו על עמוס שהיה "עמוס בלשונו", שהיו המילים ממהרות ומפרכסות לצאת מפיו והיה מגמגם בהם. וכך עמוס מעיד על עצמו שהיה "בולס שקמים" (עמוס ז', יד), ויש שפרשו "בולס" מלשון: בולש, מחפש אחר השקמים, ומפני שהיה עמוס בלשונו - אמר "בולס" במקום "בולש". וכן מצאנו שמשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, ועמוס היה אף הוא "נוקד" - רועה. עמוס מתחיל בנבואתו לעסוק בגויים אשר סביב לירושלים ותובע מהם לנהוג באופן מוסרי. ואף משה בצאתו מארמון פרעה פנה אל המצרים בתביעות מוסריות, כאשר ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. בהמשך הספר, עמוס עובר לדבר אל ישראל - וכך גם משה, ביום השני לצאתו הוא ראה שני אנשים עברים ניצים ופנה לרשע שבהם באמירה המפורסמת: "ויאמר לרשע: למה תכה רעך?" (שמות ב', יג). אלו הם קווי הדמיון שבין הנביאים הללו, אך כמובן שישנם הבדלים רבים, אותם נותיר ללומד למצוא.
top of page
לעילוי נשמת זיוה חסיבה בת אסתר ז"ל
פוסטים קשורים
הצג הכוללאחר שבפרק ה' הנביא עמוס ניבא על ישראל: "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ" (עמוס ה', ב), הנביא מסיים את ספרו בפרקנו בדברי נחמה: "בַּיּוֹם הַהוּא אָ
בסוף פרק ח', ישנה נבואה לימים שיבואו: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלוהים, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ - לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס ח', יא
בפרק ז', הנביא עמוס רואה שלושה חזיונות קשים על עם ישראל. בראותו את שני המחזות הראשונים - הגובי (ארבה) והאש האוכלים את הארץ - הנביא מבקש מהקב"ה שימחל לישראל: "ואומר: ה' אלוהים, חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַע
bottom of page