מיכה היה בן דורם של ישעיה והושע, ואף היה תלמידו של ישעיה. ביטויי לשון רבים של מיכה לקוחים מישעיה, אלא שאצלו הסגנון הוא פשוט ועממי יותר. ישעיה הגיע מירושלים וכנראה היה שייך למשפחת המלוכה (חכמים אמרו שהיה אחיין של אמציה מלך יהודה), ובעקבות כך גם חווה את דעתו לא מעט פעמים בענייני חברה ומדינה. לעומתו, מיכה היה בן כפר, ממורישה, ולא הביע את דעתו בעניינים מדיניים כלליים אלא רק בענייני דת ומוסר מקומיים. המצב הכלכלי של עם ישראל בתקופתו של מיכה היא טוב ביותר, באותם ימים - עוזיה המלך כבש את אילת, מה שהביא להתפתחות המסחר בין איי הים התיכון לים סוף, והיה עושר גדול ביותר שנצבר בידי העשירים. העושר הזה הביא לידי אהבת בצע ולשחיתות חברתית.
אמנם היה מיכה מדלת העם, ואף שמו רומז על נמיכות ושפלות מסויימת (מיכה - מך), אבל - דרישת שמו היא: מי-כה, מי כה', ומתוך כך הוא מתחזק ומתקיים בו: "החלש יאמר גיבור אני" (יואל ד', י). מיכה הוא נביאם של העניים והחלשים, אך הוא עשוי ללא חת. כאשר כאשר יעמוד מול מלך ושרים, יהיה מלא באומץ רוח ודבריו ברורים כאש. כאשר הוא מדבר על ירושלים, אין לו למיכה בעיה לדבר עליה כחרבה לגמרי. בעוד ישעיה עושה "הנחות" למקדש ולבני ירושלים (הקבוצה האצילית), מיכה מדבר עליהם באופן ישיר: "בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל, מִי פֶשַׁע יַעֲקֹב? הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן. וּמִי בָּמוֹת יְהוּדָה? הֲלוֹא יְרוּשָׁלִָם" (מיכה א', ה). בגללכם ציון שדה תחרש והר הבית יהיה לבמות יער! מיכה נמצא עם אנשי הסבל ומבין שהמקדש נמצא בלבם ולא בעיר המלוכה. השכינה תשרה בעיר המלוכה רק אם היא תבשר צדק.