פרק ק"ג: ברכי נפשי את ה'

במזמורים ק"ג וק"ד מופיע הביטוי "ברכי נפשי את ה'" חמש פעמים. חכמים כדרכם שמו לב לדבר, ודנו על כך בגמרא (ברכות י): "אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב (משלי ל"א, כו): "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" - כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים ואמר שירה". שלמה מעיד על שירתו של אביו שהיא באה ממקום שלם ויש בה חכמה, מדע, השכל ואף רגש. שירה זו אינה בא מרגש בעלמא, אלא מנסיון חיים – דוד "דר בחמשה עולמים ואמר שירה". ממשיכה הגמרא ואומרת: "דר במעי אמו ואמר שירה: שנאמר (תהלים ק"ג, א): ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו. יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר: (שם, כ) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו'". ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר: (שם, ב): "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו". מאי כל גמוליו? אמר ר' אבהו: שעשה לה דדים במקום בינה. טעמא מאי (מדוע אצל האשה הדדים הן כנגד מקום הלב ולא כשאר בע"ח)? אמר רבי יהודה: כדי שלא יסתכל במקום ערוה. רב מתנא אמר: כדי שלא יינק ממקום הטנופת. ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר: (שם ק"ד, לה):"יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה". נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר (שם, א): "ברכי נפשי את ה', ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת". מאי משמע דעל יום המיתה נאמר (מנין לנו שמדובר ביום המיתה)? אמר רבה בר רב שילא: מסיפא דעניינא (מתוך המשך הכתוב שם), דכתיב (שם, כט): "תסתיר פניך יבהלון, תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון"".


בהמשך, אומרת הגמרא שדוד המלך אמר את המזמורים הללו לא רק כנגד חמשה עולמות הנ"ל, אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה, שיש ביניהם דמיון בחמשה דברים: "מה הקב"ה מלא כל העולם, אף נשמה מלאה את כל הגוף. מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה, אף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקב"ה זן את כל העולם כלו, אף נשמה זנה את כל הגוף. מה הקב"ה טהור, אף נשמה טהורה. מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים, אף נשמה יושבת בחדרי חדרים. יבוא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו". דברים אלו נפלאים וקשים כאחד: איך ניתן לדמות צורה ליוצרה? איך אפשר לומר שהנשמה דומה לקב"ה? כנראה, שהתועלת בהשוואה זו חשובה מן הנזק האפשרי שיש בה. התועלת שיש בדמיון הנשמה לאלוהים מושגת בכך שהאדם יפעל להדמות בדרכי ה' הישרים. מדובר בתמריץ לפעולה והוא העיקר, לא השבח עצמו אלא הפעולה העתידה לצאת ממנו.


רבי שלמה אבן גבירול, מגדולי המשוררים בספרד במאה האחת עשרה כותב פיוט על פרקנו ועל הגמרא שהזכרנו:


שְׁחִי לָאֵל, יְחִידָה הַחֲכָמָה,

רבי שלמה אבן גבירול קורא לנשמה להשתחוות לאל. "יחידה" הוא החלק הנעלה ביותר בנשמה.

וְרוּצִי לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּאֵימָה,

לְעוֹלָמֵךְ פְנֵי לֵילֵךְ וְיוֹמֵךְ,

וְלָמָּה תִרְדְפִי הֶבֶל וְלָמָּה?

בעברית, "לָמָּה" הוא ההבל והריק, דבר שאין בו ממש.

מְשׁוּלָה אַתְּ בְּחַיּוּתֵךְ לְאֵל חַי,

אֲשֶׁר נֶעְלָם כְּמוֹ אַתְּ נֶעֱלָמָה.

כפי שראינו בגמרא – האלוה והנשמה רואים ואינם נראים. וכן יתר ההשוואות מצויות ביתר הפיוט:

הֲלֹא אִם יוֹצְרֵךְ טָהוֹר וְנָקִי –

דְּעִי כִּי כֵן טְהוֹרָה אַתְּ וְתַמָּה.

חֲסִין, יִשָּׂא שְׁחָקִים עַל זְרֹעוֹ –

כְּמוֹ תִשְׂאִי גְּוִיָּה נֶאֱלָמָה.

זְמִירוֹת קַדְּמִי, נַפְשִׁי, לְצוּרֵךְ

אֲשֶׁר לֹא שָׂם דְּמוּתֵךְ בָּאֲדָמָה.

קְרָבַי, בָּרֲכוּ תָמִיד לְצוּרְכֶם

אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה!