פרק קכ"א: שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים

מזמור קכ"א מיוחד בכך שהוא פותח ב"שיר למעלות" ולא ב"שיר המעלות". שיר זה הוא נחמה ועידוד למי שנמצא בגלות ובבדידות, מי שנמצא בעומק הגלות של משך וקדר ממזמור ק"כ, נושא אליו את ההרים תוך כיסופים למעלות. אמור מעתה: "שיר למעלות" – אינו משבח את המעלות אלא נכספה נפשו להגיע עדיהן. המסר העולה מן השיר הוא של הרגעה; גם כשאתה נמצא במקום נידח של חושך ואפילה, ה' מביט בך, שומר אותך. "מישהו תמיד הולך איתי".


שש פעמים מופיעה המילה "שמירה" בהטיות שונות בפרקנו. אתה רואה צל המרתיע עליך? אין זה צל-מוות, אלא "ה' שֹׁמְרֶךָ, ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהילים קכ"א, ה). בכך המשורר מבטא את בטחונו בהשגחת ה' המלאה החופפת עליו. אפשר גם לבאר, שה' עוזר לך ומסייע בידך בצירוף של יד ימינך. כלומר: אלוהים לא עוזר למי שלא מוכן לעזור לעצמו, אלא הוא עוזר לך בתנאי שיד ימינך פועלת ועושה. כמו שאמרו חכמים במדרש שוחר טוב (כג): "רבי אליעזר בן יעקב אומר, 'למען יברכך ה' אלוהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה'. יכול יהא יושב ובטל? תלמוד לומר 'בכל אשר תעשה'. אם עושה מתברך, ואם אינו עושה אינו מתברך". פירוש נוסף לפסוק הוא: ה' נוהג עם האדם כפי מעשיו. במידה שהאדם מודד – כך מודדין לו. לדוגמא: מי שמרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים. במובן זה, ה' הוא כביכול ה"צל שלך". וכך היה הרב עובדיה זצ"ל דורש על פסוק זה: כשאתה קופץ את ידך - צילך סוגר את בבואתך, וכשאתה פותח את ידך – ניכר גם בצל שידך נפתחה. כך כביכול ה' הוא צילך – אם אתה סוגר את ידך הוא סוגר את ידו, ולהפך.


ומסיים המשורר: "ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (שם, ח). סיום זה מזכיר לנו את ברכתו של משה רבנו: "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" (דברים כ"ח, ו). משה הקדים את הביאה ליציאה, ואילו כאן דוד עושה הפך הדבר. רבנו המאירי עמד על הדבר והסביר, שמשה רבנו דיבר אל ישראל בתחילת בואם לארץ והוא פונה אליהם ומברך אותם "ברוך אתה בבואך", ומתוך שיודע הוא שעתידים ישראל לצאת לגלות הוא גם מברך אותם בברכת הדרך: "וברוך אתה בצאתך". לעומתו, דוד מנבא בדבריו לישראל הנמצאים כבר בעומק הגלות, ולכן הוא מברך אותם תחילה על יציאתם מן הגלות ורק אח"כ על בואם לארץ. כיום, לאחר שיצאנו מן הגלות האחרונה מוכים וחבולים, אנו יודעים היטב כמה שמירה צריך עם ישראל ביציאה מן הגלות. פרקנו, אם כן, עסוק בנחמה ובעידוד למי שנמצא בגלות ועתיד להכנס לארץ. בפרק הבא נעבור מן הגלות אל הביאה לארץ ולציון.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א