פרק ע': למנצח לדוד להזכיר

פותח המזמור בלשון מיוחדת: "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר" (תהילים ע', א). אומר רש"י: להזכיר - לשון תפילה, כמו "ואנחנו בשם ה' אלוהינו נזכיר". ויש אומרים: "להזכיר" - מלשון מזכרת, שהפרק הזה מהווה מזכרת מחייו של דוד אותה הוא מציב לנגדו גם כשיגיע לשעות טובות יותר. ויש שפרשו שמדובר בשעה שבה אבשלום מרד בדוד.


נאמר במדרש תהילים: "אמר רב חסדא: משל למלך שהיה לו צאן וכעס עליהם. גרש את הצאן והתיר את הדיר, והעביר את הרועה ממשרתו. אחר זמן, כינס את הצאן ובנה את הדיר - ולרועה לא הזכיר. אמר הרועה: הרי הצאן מכונסות, והדיר בנוי, ואני איני נזכר? כך אמר דוד למעלה מן המזמור (בסיום פרק ס"ט): "כי אלוהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה" - הרי הדיר בנוי, "וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה, ואוהבי שמו ישכנו בה" - הרי הצאן מכונסות. ואני איני נזכר? פתח ואמר: "למנצח לדוד להזכיר"". כלומר, על פי המדרש: "להזכיר" - שאני קיים.


עוד נאמר במדרש: "אמר רבי אלעזר: אמר הקב"ה: בשכר שהם מזכירים אותי - אני מושיבן אצלי, שכל זמן שהן מזכירין אותי - מעי הומין עליהן, שנאמר: "הבן יקיר לי אפרים". אמר דוד: אם כך, אני מזכיר ותצילני!". דהיינו, התזכורת כאן היא לעורר רחמי שמים.


מעניין הוא ששני החכמים הללו, רב חסדא ורבי אלעזר, פועלים כל אחד לפי שמו. רבי אלעזר אומר: צריך לעזור לאלוהים לזכור, עלינו מוטל לעורר את רחמי ה'. לעומתו, רב חסדא הוא רב החסד, ורואה שאלוהים כבר התחיל בעשיית חסדו ואמיתו - בנה את הדיר וכינס את הצאן, אם כן יואיל נא להשלים חסד וישיב גם את הרועה.


ואולי זוהי מהותה של תפילה - להזכיר לאלוהים שאנחנו כאן. לא שיש שכחה לפני המקום חלילה, אך תמיד טוב להזכיר - שכן כאשר אני מזכיר את עצמי לזולתי - אני מזכיר שאני קיים. וכך, בכל בוקר אנו אומרים "מודה אני לפניך" - אם "אני" מודה, אם "אני" מתפלל, משמע ש"אני" קיים.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א