פרק ע"א: אל תשליכני לעת זקנה

במזמור ע"א אומר דוד לפני אלוהים: "יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ, אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי" (תהילים ע"א, ח-ט). ובהמשך הפרק: "אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת ה' אלוהים אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ. אֱ‍לֹהִים, לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי וְעַד הֵנָּה אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ. וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ" (שם, טז-יח). דוד מכין את עצמו לימי זקנה והוא מבקש עליהם. אפשר ומדובר בזקנה גופנית, וכך באמת נאמר במדרש (אגדת בראשית, פרק ל"ה): "אמר דוד לפני הקב"ה: כשהייתי נער, הייתי יוצא למלחמה ונותן נפשי על בניך. ועכשיו, שהזקנתי, אין בי עוד כח, והם אומרים: עד מתי הזקן הזה חי? בבקשה ממך: "גם עד זקנה ושיבה אלוהים אל תעזבני. אמר לו הקב"ה: לכך אני עושה". יש כאן תיאור של יחס מזלזל של הסביבה כלפי המלך הזקן שהפך לנטל על החברה. דוד אומר: בזמן שעבדתי עבורם ומסרתי נפשם עליהם - הם היו מרוצים, אך כעת כשאני חסר כח - הם רואים בי מעמסה.


אפשר גם לבאר שמדובר בזקנה מנטלית. רש"י אומר: "אל תשליכני לעת זקנה - אם זקנתי בחטאים, כלומר: שחטאתי הרבה". לפי הסבר זה, לא מדובר בזקנה פיזית אלא בזקנה רוחנית, בהתרחקות מן המטרה שלא מאפשרת לאדם כל התחדשות. וכפי שאמר רבי נחמן מברסלב: "אסור להיות זקן", כאשר כוונתו היא שלא להיות זקן באופן מנטלי - אדם שנשאר באותו מצב ובאותו מבט על החיים. בדומה לכך הסביר הבעל שם טוב: "אל תשליכני לעת זקנה" - דוד מתפלל שהזמן עצמו לא יבוא לידי זקנה, שפעמים שאדם עובד את ה' והעבודה עצמה נופלת לידי זקנה מתוך שהאדם נשחק. בכל יום צריך אדם התחדשות והתעוררות נפשית לעבודתו יתברך.


בנימה אישית, אוסיף ואומר כי בעיניי הזקנה היא ברכה דווקא לצעירים. את שנות ילדותי עשיתי בשכונות נחלאות ומקור ברוך בירושלים וגדלתי בין זקנים, ומודה אני לריבונו של עולם על כך. אני קורא לכל: אל תוותרו על הזקנים! בזקנים יש חכמה, עצה ותושיה. הזקנה אינה מבשרת את המוות, אלא היא מסמלת את החיים בתפארתם, שדווקא בזמן ששקטו מרתיחת הדמים ומרדיפת החיים - הם מיישבים את דעתם ביותר. אסור לוותר על הזקנה, אנו רוצים כולנו להגיע לזקנה, אך לא להיות מושלכים. שהרי לא נאמר: "אל תביאני לעת זקנה", אלא: "אל תשליכני". העולם לא שייך רק לצעירים. אלא העולם שייך לצעירים שיודעים להקשיב לזקנים. הלא כמה טוב לדעת שמישהו חכם כבר פסע בשביל דומה לשלנו לפנינו ויש לו מה להורות לנו. אל נשליך את הזקנים לעת זקנתם.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א