פרק נ"ה: אלופי ומיודעי

בפרק נ"ה דוד שב להיות בודד ונרדף, אימת מוות נופלת עליו. מה שכואב במיוחד לדוד בכל הבדידות שלו הוא גילוי פרצופם האמיתי של ידידיו: "כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא, לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ" (תהילים נ"ה, יג). כמאמר השיר הידוע: "רק שמור אותי מאוהביי, ומשנאי אשמר בעצמי". דוד פונה אל הרודף אותו ואומר לו בגוף שני (נוכח): "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי, אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי" (שם, יד). פסוק זה הוא הפסוק היחיד בפרקנו שבו דוד פונה אל רודפו בגוף שני, וכך למשל הוא חותם את הפרק: "וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ" (שם, כד).

אצל חכמים מקובל (בפרק שישי מפרקי אבות ובתרגום יהונתן בפרקנו) שאת הפסוקים הללו אמר דוד כנגד יועצו אחיתופל. וכך נאמר במשנה באבות (ו', ג): "הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד, שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומידעו, שנאמר (תהלים נ"ה, יד): "ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי". והלא דברים קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומידעו, הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהג בו כבוד".

רבינו עובדיה מברטנורא מלמדנו בשם המדרש מהם אותם שני דברים שלמד דוד מאחיתופל: "לפי שמצאו אחיתופל לדוד שהיה יושב יחידי ועוסק בתורה, אמר לו למה אתה לומד יחידי? והלא כבר נאמר (ירמיה נ) חרב אל הבדים ונואלו - חרב על תלמידי חכמים שיושבין בד בבד ועוסקין בתורה וכו'. שוב פעם אחרת מצאו שהיה נכנס לבית מדרשו בקומה זקופה, אמר לו, והלא כבר נאמר (ויקרא י"ט) ומקדשי תיראו, שצריך לו לאדם ליכנס שם במורא כדי שתהא אימת שמים עליו, וכן הוא אומר (תהלים נ"ה) בבית אלוהים נהלך ברגש, לשון אימה ופחד. ויש אומרים שהיה נכנס לבית מדרש יחידי, ואמר לו, בבית אלהים נהלך ברגש כתיב, שחייב אדם ליכנס שם בקבוץ עם, לפי שנאמר ברב עם הדרת מלך". לפי ביאור זה, באמרו "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי, אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי, אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהילים נ"ה, יד-טו). במילים פשוטות: דוד אומר לאחיתופל שהוא למד ממנו על על מעלת הלימוד בחברותא, ועל מעלת הענווה או על ערכה של תפילה בציבור.

יש לדייק מלשון המשנה שצריך אדם שלמד דבר מחברו "לנהוג בו כבוד" - עליו לכבדו כאשר הוא נמצא בנוכחותו, ולא בהכרח לכבד את שמו או את מקומו. כלומר - חברו אינו הופך להיות רבו, הוא אינו חייב לעמוד מפניו ומותר לו לשבת במקומו. לכך, כשדוד פונה אל אחיתופל בלשון נוכח הוא אמנם מכבד אותו - "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי, אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי" (שם, יד), אך כאשר הוא מדבר עליו בלשון נסתר בשאר פסוקי הפרק - הוא אומר עליו את כל האמת: "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ" (שם, כד).

למען האמת, אחיתופל לא לימד את דוד אלא דוד הוא שלמד מאחיתופל, שכן אחיתופל עצמו לא ביקש אלא לקנטר את דוד. זהו דיוק נוסף שיש לעשות מלשון המשנה: "הלומד מחברו פרק אחד וכו'" (שלא נאמר "מי שלימד את חברו וכו'") - אפילו אם חברך לא התכוון ללמד אותך דבר, ואתה בכוחות עצמך למדת מתוך דבריו, עליך לנהוג בו כבוד. לכך, דוד אמר: "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי, אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי" ולא אמר "אתה מאלפני ומידעני".

הבעל שם טוב מעיר על כך שדרכו של עולם, קשה לכמת במספר את הדברים שלמד אדם מחברו, שכן כל תובנה הנלמדת מאדם - פרה ורבה ומתפתחת עם הזמן. זאת כאשר לומדים דבר מאדם ישר וצדיק, ואילו כאשר אתה לומד דבר מרשע - הידיעה נשארת כמות שהיא ואינה פרה ורבה. לכך המשנה אומרת שדוד למד מאחיתופל שני דברים בלבד - והם נותרו כמות שהם גם לאורך ימים. וראו מה למד דוד מאחיתופל וכיצד נהג אחיתופל בפועל: דוד למד ממנו כמה חשובה החברותא וההדבקות באחר. ומה עשה אחיתופל בפועל? נתן עצה לבנו של דוד כדי שיהרוג את דוד. אם כן, עצותיו של אחיתופל לדוד נאמרו מן השפה ולחוצה, ולפיכך אין זה פלא שאף הלימוד שלמד ממנו דוד נותר כמות שהוא - ללא יכולת להתפתח מעבר לכך.