בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמעשה יש למים שלושה כיוונים, וכך אמרו חכמים בתוספתא של מסכת סוכה: "להיכן יוצאין? לימה של טבריה, ולימה של סדום, ולים הגדול". ומה תפקיד המים היוצאים מירושלים? לרפאות את מימיהם המלוחים ולמתקן. יש כאן רמז, שהמים היוצאים מן המקדש - מרפאים את העולם כולו. הדעה נמלאה למים: "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים" (ישעיהו י"א, ט). כלומר - כל דעה בעולם נושאת בקרבה גרעין של אמת וצריכה ריפוי ותיקון. מתוך דעת אלוהים שתצא מירושלים - תתוקנה כל הדעות כולן.
בהמשך הפרק, הנביא מתמקד דווקא בתיקונו של ים המלח שיהפוך מ"ים המוות" לים של חיים, וזאת כיוון שים המלח הוא אזור נמוך ושפל גם מבחינה מוסרית - אנו זוכרים מה ארע שם לסדום ועמורה. הנביא בא, אם כן, לחדש שגם לקלקול המוסרי הזה יהיה תיקון באחרית הימים. יתירה מכך, המלח שבים המלח לא עתיד להבטל - משום שגם לו יש תפקיד וייעוד בעולם, המלח עצמו סוג של רפואה. אך ים המלח כולו יהפוך להיות ים של חיים.
עוד נשוב לפגוש את המים החיים הללו היוצאים מן המקדש ומחיים את העולם כולו בדברי שאר הנביאים.