בפרק הנביא מספר על חלוקת הארץ מחדש, ובתוך החלוקה יהיה חלק לנשיא. הנשיא צריך שיהיה לו חלק ברור ומוגדר על מנת שלא יצטרך לנסח לעצמו מאחוזת שאר השבטים: "לארץ יהיה לו לאחוזה בישראל, ולא יונו עוד נשיאי את עמי, והארץ יתנו לבית ישראל לשבטיהם" (יחזקאל מ"ה, ח). זוהי תוכחה חריפה אל מנהיגי העם, כפי שאמר שמואל הנביא: "את שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח - ונתן לעבדיו" (שמואל א ח', טו). מה שילווה את הנביא הזה הוא משפט וצדקה: "כה אמר ה' אלוהים: רב לכם נשיאי ישראל, חמס ושד הסירו, ומשפט וצדקה עשו" (יחזקאל מ"ה, ט). זוהי דרכו של אברהם אבינו שעליו נאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות משפט וצדקה" (בראשית י"ח, יט). וכן שמואל מעיד על דוד שהיה "עושה משפט וצדקה לכל עמו" (שמואל ב ח', טו). וכאשר מתאר ירמיהו את דרך ה' הוא אומר: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי, כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ" (ירמיהו ט', כג). והרמב"ם במורה הנבוכים מבאר את הפסוק ואומר שהקב"ה כביכול אומר לנו: רצוני שאתם תכוננו משפט וצדקה בארץ. ובפסוק המובא בפרקנו, הנשיא יהיה אחראי להסרת החמס והשוד ולכונן את המשפט ואת הצדקה. כדי לעשות כן, יהיה עליו לקיים את המשך הפסוק: "הרימו גרושותיכם מעל עמי נאם ה'" (יחזקאל מ"ה, ט) - להרים ולהסיר את הדברים שמגרשים ומנשלים את העם מן הארץ, כמו למשל - רמאות של ההנהגה בנטילת המיסים, האונאה והרמאות ביתר תחומי הכלכלה הגורמים לעם לרצות לעזוב את הארץ.
top of page
לעילוי נשמת זיוה חסיבה בת אסתר ז"ל
פוסטים קשורים
הצג הכולהמשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זו
בפרק זה, יחזקאל רואה מים היוצאים מן המקדש. הם יוצאים ממפתן הבית קדימה, יש מהם גבוהים ויש מהם רדודים. והנה, בפשט הדברים נראה שהמים האלה יוצאים קדמה (מזרחה) לכיוון ים המלח, אך רש"י בשם רבותינו אומר שלמע
בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב,
bottom of page