פרק ל': רש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי

בפרק ל' יש תפילה הנובעת מחכמת הלב ומנסיון חייו של החכם. יתכן ומדבר הכתוב בשלמה עצמו שעל פי המדרשים היה בתחילה עשיר ומלך, אחר כך העני והפך להדיוט, ולבסוף שב להיות מלך ועשיר. וכך אומר שלמה: "שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ - אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת". (משלי ל', ז). ומהם שני הדברים אותם שאל החכם? "שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי" (שם, ח). עד כאן לכאורה שתי הבקשות. והתוצאה הרצויה: "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי - פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה', וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי" (משלי ל', ח-ט). אפשר גם לומר כי שתי הבקשות נמצאות שתיהן במילים "שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי" (שם, ח).


כך או כך, יש כאן בקשה מה' שימנע את החכם מלדבר שוא ושקר (או שיפעל על מנת שלא יאמרו עליו שוא ושקר, או שלא יפתוהו אנשים בדברי שוא ושקר). החכם מבאר מה מוליד בו את דברי השוא והשקר האלו: "רֵאשׁ [עניות] וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, [אלא] הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי". העוני והעושר הם המצבים המעמידים אותו בסיכון בהגעה לידי שוא ושקר. והוא מבאר מה הסיבה לכך: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'" – אם יהיה לי עושר, אהיה עסוק בשוא עד שאומר: "מי ה'?", "וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי" – אם אוורש, אגיע לידי מצב שאגנוב וכשיתפסו אותי אשבע לשקר בשם ה'. כלומר, דברי השוא והכזב נולדים בין היתר מניסיון של מצבים קיצוניים כעוני ועושר. לכך, החכם מבקש שלא להתנסות בייסורי העוני או בעינוגי העושר. הוא מעוניין בשלווה - שלא ידע מחסור ולא ידע מותרות, כי שניהם הם באמת נסיונות קשים לנפשו של אדם - העוני גורם לאדם שיהיה טרוד ולא יוכל לעיין כמו שצריך, והעושר מרבה דאגות בלבו.


יש מפרשים: "רֵשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי" - כשהם בענין אחד. רוצה לומר: אל תתן לי עשירות ביחד עם תכונה של רשות (עניות). תכונתו של האביון היא שהוא תאב לכל דבר, וכשתכונה זו קיימת אצל העשיר – היא עשויה לגרום לו לחוסר סיפוק אינסופי. בספר שכתב רם אורן על מלך מצרים פארוק, הוא מתאר אדם שהיה ידוע ברדיפת תאוותיו, ועל אף שהיה עשיר גדול - לא יכול היה להנות מעושרו, מפני שבתוך עושרו היתה בו תכונה של רשות ותמיד לטש עיניו בעוד נכסים וקרקעות, עוד נשים וכו'.


פירוש נוסף הוא: "רֵשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי" – באדם אחד. אדם שנולד לתוך מצב של עשירות, אפשר שהעשירות לא תטה אותו מדרך הישר מפני שהוא יודע להנות ממנה במנות מדודות ולחיות איתה נכון. וכן מי שנולד לתוך מצב של עניות – בדרך כלל העוני מתקיים אצלו בצורה שלווה והוא לא יטה לדרך רעה. לעומת זאת, מי שהיה עני ופתאום העשיר בבת אחת (כמו למשל מי שזכה בלוטו) – ניסיון העושר עבורו הוא קשה ביותר ויכול לגרום לו שיתגאה, יכחש ויאמר "מי ה'?". וכן אדם שהיה עשיר ופתאום ירד ממדרגתו – קשה לו להתקיים במצב של מחסור מתוך שהתרגל שתמיד יש לו כל שליבו חפץ, והוא עלול לשלוח ידיו ולהפוך לגנב. לכך, החכם מבקש: "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי" – עשה שמצבי יהיה קבוע ולא ינוע מן הקצה אל הקצה - מעשירות לעניות או להפך, מפני ששינוי מצב אינו מתאים לכל אדם. רוב בני אדם מוטב להם שיתקיימו בסדר נכון מאוזן ובמה שהם רגילים לאורך ימים ושנים. אכן, הבקשה הטובה ביותר היא: "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי" – שיהיה לי כל מה שאני צריך. אם יש לי מה שאני צריך – אני רגוע, אין לי טרדה של מחסור או דאגות מרוב נכסים, ואני יכול לשבת בשלווה ולעסוק בחכמה.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ל"א: אשת חיל

ספר משלי מסתיים בשיר הגדול "אשת חיל מי ימצא" המסודר באקרוסטיכון של הא"ב, ומושר בבתי ישראל לפני הקידוש של ליל שבת מאז המאה השבע עשרה לערך. המקור הראשון להזכיר מנהג זה הוא ככל הנראה הספר "חמדת ימים" (ספ

פרק כ"ט: איש אוהב חכמה ישמח אב

"אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו, וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן" (משלי כ"ט, ג). נשים לב שלא נאמר "בן אוהב חכמה ישמח אביו", אלא "איש". המבחן של הבן הוא אהבתו את החכמה גם בהפיכתו לאיש בוגר – ולא רק

פרק כ"ח: אשרי אדם מפחד תמיד

אומר שלמה בפרק כ"ח: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה" (משלי כ"ח, יד). ממה מפחד אותו אדם? יש מפרשים שהוא מפחד מן העונש על עברות שבידו, והם סומכים את דבריהם על הפסוק ה