פרק ל"ד: מי האיש החפץ חיים

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב? נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהילים ל"ד, יג-טו). על הפסוקים הכל כך יפים ומוכרים הללו נאמר במדרש (ויקרא רבה פרשה ט"ז, ב'): "מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי, והיה מכריז ואומר: "מאן בעי למיזבן (מי רוצה לקנות) סם חיים? אודקין עלה (נדחקו עליו הבריות, כלומר באו לקנות ממנו), רבי ינאי הוה יתיב ופשט בתור קלוניה (ישב ולמד בטרקלינו), אמר ליה (אמר לו רבי ינאי לרוכל): תא הכא סק להכא זבין לי (בוא לכאן ומכור לי), אמר ליה: לאו את צריך ליה ולא דכוותך (אמר לו הרוכל: אתה והדומים לך לא זקוקים לזה). אטרח עליה (הפציר בו רבי ינאי שימכור לו), סליק לגביה (עלה אליו הרוכל) הוציא לו ספר תהילים והראה לו פסוק: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?", מה כתוב בהמשך? "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה", אמר רבי ינאי: כל ימי הייתי קורא המקרא הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעני" .

דברי רבי ינאי אומרים דרשני. הלא בודאי שהכיר את הפסוק היטב, ומה התחדש לו לרבי ינאי על ידי רוכל זה? כנראה, שמה שהתגלה לרבי ינאי הוא פשט הפסוק שהיה נסתר ממנו. הפסוק אומר: "מי האיש החפץ חיים" - ורבי ינאי חשב שמדובר אולי בחיי עולם הבא, חיים רוחניים בעלי משמעות, אך ודאי שלא בחיי העולם הזה. בא הרוכל וגילה לרבי ינאי שאם הוא רוצה חיים פשוטים טובים, חיי חברה תקינים ושלווים, הדבר הפשוט הוא לשמור על הלשון. הרוכל הולך ומגלה רז זה דווקא בעיירות הסובבות את ציפורי - על שם הציפורים שכל היום הוגות ומצפצפות בפיהן. רבי ינאי אף הוא קרוי על שם יונה וכוחו בפיו (כשאר תלמידי חכמים), ועל כן חידוש זה כל כך השפיע עליו.

אם כן, המתכון לחיים טובים על פי הפסוק הוא: הזהר בלשונך, סור מרע, עשה טוב, בקש שלום במקומך ורדוף אחריו במקום אחר. העושה זאת מובטח לו שיזכה לחיים טובים ופשוטים.