פרק ל': ארוממך ה' כי דליתני

על הפסוק "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי" (תהילים ל', ב) כמעט כל המפרשים מעירים: דיליתני - פירוש: הגבהתני. זאת משום שהם מעדיפים את הפרשנות המרוממת, "דיליתני" - כמי שדולה את הדלי ממעמקי הבור אל שפתו על פני פרשנות של "דיליתני" במובן של דלות. רוצה אני לבחור דווקא בפרשנות הפשוטה - ש"דיליתני" פירושו: עשיתני דל. הדלות יש לה תפקיד, היא מייצרת תנועת חיפוש בנפש. יש סיפור ידוע של רבי נחמן מברסלב הקרוי "שבעת הקבצנים" - שבו דווקא הקבצנים מתוארים כאלה שמחפשים. אומר דוד המלך - כל מה שעבר עלי, כל הצרות והדלות שעברו עלי - היו כדי להוציאני משגרת שלווה שוחקת שבה האדם בטוח שהכל בסדר. ודוד מעיד על עצמו שכך סבר בתחילה: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם" (שם, ז). כדי לגלות את אוצרות הרוח שלך, אתה מוכרח לחוות רעידת אדמה אמיתית. כאשר כולך סגור בעושר ובטוב - אין לך יצירה. דמו לעצמכם את איוב ללא היסורים - הרי זה איוב שלא יהיה נביא, לא תהיה לו שירה, למעשה לא יהיה שום סיפור איוב - אלא סתם איש עשיר המקריב קרבנות. אם כן, דוד מעיד על עצמו שבתחילה היה שליו וסבר שלא ימוט לעולם. מה עשה הקב"ה? שם מסך לפניו: "ה', בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל" (שם, ח). אלוהים מסתיר את פניו על מנת שנחפש אותו. ודוד עושה זאת ובהדרגה מבין את המסר, דורש את אלוהים ומבקש את עזרתו: "אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי, ה' הֱ‍יֵה עֹזֵר לִי" (שם, ט-יא). עד שבהמשך המצב מתהפך לטובה: "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה" (שם, יב). וכל זאת למה? "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם" (שם, יג) - הקב"ה רצה שדוד לא ידום ולא ישתוק, שתהיה לו השראה ויוציא לפועל את כל הטמון בו. ההסתרה היא שהניעה את נפשו ועוררתה לזמר. דוד מפנים את הלקח ומצהיר: "ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" (שם).

לאור כל זאת, יובן ההקשר לפתיחת המזמור: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" (שם, א). חנוכת הבית של דוד היא של נפשו, של ביתו הפנימי של דוד. הכותרת של הפרק מכרזת ואומרת: כיצד דוד אמר "מזמור שיר"? במה הוא התחנך? חנוכת הבית שלו היתה החיפוש והדרישה אחר אלוהים.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א