בפרק כ"ח, דוד מקהיל את כל ישראל ומבקש מהם להמשיך במצוות ה'. לאחר מכן הוא נותן תוכחת מוסר ודברי עידוד לשלמה בנו אודות בניין המקדש, כמו גם מוסר לידיו את תכנית המקדש וכליו שקיבל דוד משמואל הרמתי, שנאמר: "הַכֹּל בִּכְתָב, מִיַּד ה', עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (דברי הימים א כ"ח, יט). אומר המדרש: "הכל בכתב - מלמד שניתנה תורה להידרש", כלומר - בעזרת י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן חכמים דורשים את התורה ומוציאים ממנה הלכות והליכות, דינים והנהגות. ממשיך המדרש: "מיד ה' - מלמד שניתנה במסורת" - ישנה מסירה תמידית של התורה מרב לתלמיד, ממשה ליהושע ועד לחכמי כל דור ודור. "עלי השכיל - מלמד שניתנה ברוח הקודש".
בסוף המאה השמונה עשרה, החת"ם סופר טבע את הביטוי: "חדש אסור מן התורה", כאשר כוונתו היתה לאסור חידושים בהלכה המתאימים לרוח הזמן. אפשר לומר שהוא היה מייסד האורתודוקסיה בהתנגדותו הנחרצת לכל חידוש בהלכה, כנגד הרפורמה המתפרצת. יחד עם זאת, דווקא הוא שחידש חידוש גדול באגרת שכתב לחותנו - ר' עקיבא איגר. באגרת זו, החת"ם סופר התייחס לפסוק: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו", ולדרשת חכמים: "וכן תעשו - לדורות". וכך לשונו של החת"ם סופר באגרתו: "אם כן, העיד הקב"ה מתחילה שישכיל בכתב מידו לנביאיו, ואין כאן דבר שחידשו נביאיו נגד דין תורה". כלומר, הקב"ה אומר למשה שכשם שהוא יראה לו את תבנית המשכן, כך הוא יראה לנביאים בדור המקדש את תבנית המקדש. זהו חידוש גדול של החת"ם סופר, שהרי אנו יודעים כי הנביא אסור לו להתערב בענייני הלכה מתוקף היותו נביא והוא אינו יכול לומר דברי הלכה בנבואה אלא רק כהוראת שעה. ואילו כאן אומר החת"ם סופר שבעניין המקדש, החריג הקב"ה את הדין הזה מלכתחילה. פעם לימדתי את דבריו של רבי יוסף משאש זצ"ל שכתב שלא יתכן שבבית המקדש אנו נעשה בדיוק את מה שהיה בבתי המקדש הקודמים, שהרי למשל ברור שכיום יש אור נאה יותר מאורו של שמן הזית שבו עשו שימוש במנורה. העיר לי על כך אחד השומעים שזו ראייה נוספת לכך שהרב משאש חולק על החת"ם סופר, ואני אומר הפך הדבר - שדווקא בעניין זה הקשור למקדש יסכים החת"ם סופר עם הרב משאש, ואם תבוא נבואה שתאמר לנו שאפשר להדליק את מנורת המקדש באופן אחר (בחשמל וכדומה) - הרי ששניהם יסכימו לכך.
אפשר גם לבאר את דברי חז"ל במדרש כמדברים על שלוש קבוצות בעם ישראל: "הכל בכתב - מלמד שניתנה תורה להידרש" - הקבוצה הראשונה היא של המכונים "דתיים" ו"חרדים" האוהבים את התורה וצמודים למילה הכתובה. "מיד ה' - מלמד שניתנה במסורת" - הקבוצה השנייה היא של המכונים "מסורתיים", אלו שלא תמיד מקיימים את ההלכה אך תורתם היא תורת ה' ושם שמים שגור על פיהם. הקבוצה השלישית היא של אלו המכונים "חילונים" - "עלי השכיל" במובן של רוח האדם (כאן יש שינוי מדברי המדרש המקוריים על רוח הקודש). שלושת הקבוצות אהובות וטובות, ונטיית ליבי היא כלפי האמצע, לכיוון המסורתי. פעם לקח הבעש"ט את נכדו המתמיד בעל דגל מחנה אפרים לטיול ביער ואמר הבעש"ט על אחד הלמדנים המפורסמים שאינו יכול ללמוד כמוהו שאם ילמד כמוהו לא יוכל לאהוב את השם. ודפח"ח.