פרק כ"ח: הושיעה את עמך

לאחר שראינו את בקשתו של דוד לראות ולהראות בבית ה' ולבקר בהיכלו, בפרק כ"ח אנו פוגשים את דוד המודע למה שעלול למנוע ממנו מלראות את פני ה': "לְדָוִד, אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא צוּרִי, אַל תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי פֶּן תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר" (תהילים כ"ח, א) - דוד מבקש מה' שלא יעזבנו אף לא לרגע קט. "שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ" (שם, ב) - נשיאת הידיים כאן איננה רק התפילה, אלא גם התשוקה, החלום של דוד שמבקש מה' שימשוך אותו אליו. "אַל תִּמְשְׁכֵנִי עִם רְשָׁעִים וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן, דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם וְרָעָה בִּלְבָבָם" (שם, ג) - דוד אינו חפץ בקרבתם של הרשעים וחושש מאוד מהשפעתם עליו. למעשה, בפסוק זה דוד מתאר לנו שלושה סוגי רשעים: יש רשע לשמים - שרק הקב"ה יודע בו שהוא רשע. יש שהוא רשע לשמים ורשע לבריות - היינו: הבריות יודעות להצביע עליו ולומר שהוא רשע בשל מעשיו הרעים שעשה להם. ויש רשע שמריע לבריות אך לעיניהם של הבריות הוא נראה כטוב. זהו החנף. עליהם אומר דוד: "אַל תִּמְשְׁכֵנִי עִם רְשָׁעִים" - כנגד הסוג הראשון של רשעים לשמים, "וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן" - כנגד הסוג השני של רשעים לשמים ולבריות, "דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם וְרָעָה בִּלְבָבָם" - כנגד הסוג השלישי של רשעים חנפים.


לאחר מכן, מבקש דוד בהרחבה הצלה מאותם רשעים, ובסיום הפרק לפתע משנה דוד את הלשון ללשון רבים: "הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם" (שם, ט), כרוצה לומר - בקשתי איננה בקשה פרטית בלבד, אלא מדבר אני על עצמי כמשל לכל העדה המבקשת את ה'. ועל כן, הוא מבקש בשם כל עם ישראל שיושיעם, יברכם וינשאם.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק ק"נ: כל הנשמה תהלל יה הללויה

אנו מסיימים את ספר תהילים במילים: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו). נביא ארבעה פירושים המסבירים מדוע פסוק זה הוא הפסוק המסכם של ספר תהילים. פירוש ראשון: יש שירה רבה שמצאה

פרק קמ"ט: וחרב פיפיות בידם

במזמור קמ"ט אנו פוגשים בפעם האחרונה את החסידים בספר תהילים. המזמור פותח בחסידים ומסיים בחסידים: "הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תהילים קמ"ט, א), "לַעֲשׂוֹת בָּ

פרק קמ"ח: נשגב שמו לבדו

מזמור קמ"ח מתאר את השירה הגדולה של כל המציאות, ההויה כולה אומרת שירה. המקובלים חוזרים על כך פעמים רבות, וביניהם הרב קוק בכתביו. אין דבר בעולם המתקיים ללא שירה, בין אם הוא מודע לשירה ובין אם לאו, בין א