פרק י': שאול הצדיק

התחלנו להתרגל לכך שספר דברי הימים הוא ספר המדבר בשפה ישירה וללא משוא פנים. זהו המצב גם בפרק י' של הספר העוסק בחייו של שאול המלך. היינו יכולים לצפות שהכתוב יפתח תחילה בתיאורים חיוביים של שאול - שהיה בחיר ה' והיה משכמו ומעלה וכו', ולאחר מכן לתאר בהדרגה כיצד מצבו הרוחני הדרדר עד שהמלכות סרה ממנו ורוח רעה בעתתו. בפועל, הפרק מתחיל ומסיים במותו של שאול, וליתר דיוק: ביממה האחרונה של חייו. לא סופר על מעלותיו של שאול, על נצחונותיו והצלחותיו. רש"י בפירושו לפרק מסביר לנו את סיבת הדבר: "אינו מספר כי אם מפלתו של שאול, וכאשר בא לספר מעשה דויד – אינו מספר זילותו, אלא גבורתו וגדולתו – כי הספר שלו ולמלכי יהודה". אליבא דרש"י, ספר דברי הימים "שייך" לדוד ולשושלתו. בדומה לרש"י, המלבי"ם מסיים את פירושו לפרק בדברים הבאים: "כוונת כותב הספר (דברי הימים) בכל מקום להגביה מעלת דוד, וכי שאול איבד המלוכה בחטאו ומה' היתה לו לדוד כי שאול לא היה ראוי אליה, ולכן הקדים בסיפור זה קודם שיספר המלכת דוד". כלומר, שאול מהווה רק הקדמה ורקע למי שראוי למלכות באמת. גם בהמשך הפרק, המפרשים אוחזים בקו דומה המבליט את חולשתו של שאול: "וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה עַל שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מִן הַיּוֹרִים" (דברי הימים א י', ג), שם אומר רש"י: "בוא וראה כי אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' - כי נגד ה' דרכי איש בנימין היו שונאיהם נופלים לפניהם בקשת כי הם בקיאים בקשת… אבל כשה' סר מעל שאול - נפל ביד רובה קשת בדבר שהוא אומנתו. ויחל מן היורים - כמו ותתחלחל המלכה". כזכור, אסתר המלכה משבטו של שאול היתה (ואולי אף מבני בניו), היא פוחדת מפני המלך אחשורוש בגשתה אליו וחכמים אף אומרים שהיא "פרסה נידה" באותה שעה. שאול, אם כן, מתואר כאן כמי שתפסתו חולשה גדולה באותה שעה שהפלשתים סגרו עליו.


הכתוב ממשיך ומתאר לנו את שאירע מיד לאחר מותו של שאול: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ. וַיַּפְשִׁיטֻהוּ וַיִּשְׂאוּ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר אֶת עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם, וַיָּשִׂימוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ תָקְעוּ בֵּית דָּגוֹן" (דברי הימים א י', ח-י). בספר שמואל א' הדברים מובאים בצורה קצת שונה, שם מתואר שגוויתו של שאול הוצבה כולה על חומות בית שאן. המפרשים אומרים על כך שהנזכר כאן הוא הרחבה של הנאמר בספר שמואל. בכל אופן, נשאלת השאלה: מה ראה הכתוב לעשות כן? אפשר לומר ברוח דברינו עד כה, שבספר שמואל א' (אותו כתב שמואל שאהב את שאול) שמרו על כבודו של שאול, מה שאין כן כאן בספר דברי הימים. וכך, גם הפרק מסתיים באותה הרוח: "וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּה' עַל דְּבַר ה' אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ, וְלֹא דָרַשׁ בַּה' וַיְמִיתֵהוּ וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן יִשָׁי" (שם, יג-יד). שואל מוזכר כאן כמי שמת מפני שלא שמר על דבר ה', שאל באוב ולא דרש בה'. הרד"ק שואל על כך: והלא הכתוב מספר לנו באופן מפורש בספר שמואל את הפך הדבר: "וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה' וְלֹא עָנָהוּ ה' גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם" (שמואל א כ"ח, ו), ורק אחר כך מתאר הכתוב ששאול פנה אל בעלת האוב. על כך עונה הרד"ק: דווקא כיוון ששאול שאל בה' ומיד לאחר מכן פנה לבעלת האוב - נחשב לו כאילו שלא דרש בה' כלל, מפני שעשה דבר חמור ביותר והשווה בין דרישה באוב לדרישה בה'. אף על פי שה' לא ענה את שאול, לא היה לו להוסיף חטא על פשע ולדרוש באוב, אלא לבקש פני ה' עוד ולשוב בתשובה שלימה לפניו. חכמים במדרש (ילקוט שמעוני שמואל א' כ"ח) אומרים שלשאול היו חמישה חטאים: "על חמש חטאות מת אותו צדיק". ומהם אותם חטאים? שהרג את אנשי נוב עיר הכהנים, שלא הרג את אגג מלך עמלק וכל עמו, שלא שמע לשמואל באותו קרב מול עמלק, שהלך לדרוש באוב, שהעז להעלות באוב את שמואל (בעבודה זרה מענישים גם את העובד וגם את הנעבד). כך או כך, עלינו לדייק ולהדגיש את סוף לשון המדרש: "על חמש חטאות מת אותו צדיק" - שאול אמנם חטא ומת בחטאיו, אך יש לזכור ששאול היה צדיק ובחיר ה'. אמנם ספר דברי הימים מספר על שאול בקצרה וממעט בכבודו על מנת להתפנות לספר בכבודו של דוד, אך התנ"ך שלנו הוא שלם, ומה שחיסר כאן בדברי הימים השלים שם - בספר שמואל.