פרק י': והעמדנו עלינו מצוות

אנשי כנסת הגדולה, ראשי העם, חותמים בפרק י' על אמנה חשובה ביותר הכוללת בתוכה שלושה מרכיבים עיקריים המעצבים את הזהות היהודית, והם שקולים כנגד כל המצוות. וזאת מנין לנו? שנאמר: "וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין, מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו" (נחמיה י', כט-ל), כאשר לאחר מכן מפורטות שלוש מצוות בלבד: "וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ" (שם, לא) – שלא להתבולל, "וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת הַמַּקָּחוֹת וְכָל שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר - לֹא נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל יָד" (שם, לב) – שמירת השבת והשמיטה, "וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ" (שם, לג) – מצוות הצדקה. למעשה, כל אחת משלושת המצוות הללו בפני עצמה שקולה כנגד כל המצוות. כך למשל, טעמו של איסור התבוללות הוא הסכנה מעבודה זרה, שהתבוללות גורמת לאדם שיסור בפועל מאחרי ה' ויעבוד עבודה זרה, שנאמר: "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (דברים ז', ד), ודרשה הגמרא (קידושין סח:) – "כי יסיר את בנך - לרבות כל המסירים" – שכל מי שהוא מחוץ לאומה יכול חלילה להסיר את ליבך מאחרי ה'. ועל איסור עבודה זרה ומצוות השבת כתב הרמב"ם: "השבת, ועבודת כוכבים ומזלות - כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה. והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם" (משנה תורה שבת, פרק ל', הלכה ט"ו). במקומות רבים, היהודי בגלות זוהה על ידי הגויים כ"בן השבת", ולא בכדי – היהדות היא זו שהביאה את השבת לעולם ודבקה בה לאורך ההיסטוריה כולה. על מצוות הצדקה כתב הרמב"ם שאין לך קהל מישראל שאין לו קופת צדקה, וכן דרשה הגמרא (בבא בתרא ח:): "שקולה צדקה כנגד כל המצוות, שנאמר (נחמיה י', לג): והעמדנו עלינו מצוות".


יהי רצון שנזכה לכונן את שלוש המצוות הללו בהתעוררות הלאומית החדשה שלנו בארץ ישראל: את אי ההתבוללות המסמלת את השמירה על הייחוד הלאומי, את שמירת השבת מסמלת את קדושת הזמן, ואת הנתינה שלנו לזולת. על שלושת העמודים הללו יכון בית ישראל לבטח.


פוסטים קשורים

הצג הכול

פרק י"ג: זכרה לי אלוהי לטובה

הספר מסתיים עם תזכורת על מנהיגותו של נחמיה. כבר נוכחנו לראות כי נחמיה הוא מנהיג בעל עמוד שדרה חזק שאינו אומר נואש ויודע לכלכל את צעדיו נכונה גם במצבים קשים. אם ספר עזרא הסתיים בערפל והשאיר אותנו בלי ל

פרק י"ב: ותעמודנה שתי התודות

בפרק י"ב מתקיימת מסיבת חנוכת חומות ירושלים. נחמיה מחזק את חומותיה ודואג להאציל מרוחו של דוד המלך עליה – בשיר, במצלתיים, בנבלים ובכינורות. וכך באים להם כל הלויים וכל האנשים החשובים בעולים על מנת לחנוך

פרק י"א: רֹאשׁ הַתְּחִלָּה - יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה

מי לא רוצה לגור בירושלים? ככל הנראה קשה לגור בירושלים עוד מימי קדם, שהרי בפרק שלנו העם מברכים את המתנדבים לשבת בירושלים. חכמים אומרים שמכאן למדים ש"ישיבת כרכים קשה" – קשה להיות עירוני ולגור בכרך. כפי