פרק י"א: ה' צדיק יבחן

בפרק זה מבקש אני לצאת אל מחוזות הדרש. בפרקנו נאמר: "ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" (תהילים י"א, ה). זהו הפסוק הפותח את כל הדרש של הפרק, והוא מציב לפנינו כותרת: ה' בוחן ומנסה את הצדיקים. הבה נטה ליבנו אל הגמרא במסכת סנהדרין (קז.):


"אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל". ועל כך אנו מבקשים בכל בוקר: "אל תביאנו לידי נסיון ולא לידי בזיון". ומה היה נסיונו של דוד? ממשיכה הגמרא: "אמר לפניו (דוד): רבונו של עולם, מפני מה אומרים 'אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב' ואין אומרים 'אלהי דוד'? אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי (אותם ניסיתי, ואותך לא ניסיתי). אמר לפניו: רבש"ע, בחנני ונסני! שנאמר (תהלים כ"ו, ב) בחנני ה' ונסני וגו'. אמר: מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך, דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך (אנסה אותך ואגלה לך באיזה תחום אנסה אותך - ) דמנסינא לך בדבר ערוה (שאנסה אותך בעריות). מיד: "ויהי לעת הערב, ויקם דוד מעל משכבו" וגו' (שמואל ב י"א, ב) - אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ונתעלמה ממנו הלכה: 'אבר קטן יש באדם. משביעו - רעב, ומרעיבו - שבע'. "ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד" (שמואל ב י"א, ב). בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא (בת שבע היתה חופפת את ראשה תחת הכוורת, אתא שטן אידמי ליה כציפרתא (בא השטן ונדמה לדוד כציפור), פתק ביה גירא (ירה עליה חץ), פתקה לחלתא - איגליה וחזייה (נשברה הכוורת ונגלתה בת שבע לדוד). מיד: "וישלח דוד וידרוש לאשה, ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו, וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה, ותשב אל ביתה" (שמואל ב י"א, ג). והיינו דכתיב: "בחנת לבי פקדת לילה, צרפתני בל תמצא, זמותי - בל יעבר פי" (תהלים י"ז, ג) - אמר: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא אמר כי הא מילתא (ביקש דוד מהקב"ה שיתן (בדיעבד) זמם לפיו, רסן, שימנע ממנו לבקש שיעמידנו בנסיון). דרש רבא: מאי דכתיב: "למנצח לדוד בה' חסיתי, איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור?" (תהלים י"א, א) - אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, מחול לי על אותו עון, שלא יאמרו (הרשעים) הר שבכם (דוד, הר שלכם) - צפור נדדתו (ציפור קטנה הפילה אותו בחטא)". ובאמת, כמה בני אדם נפלו בחטא בגלל איזו "ציפור קטנה", ובמקום "עוף גוזל חתוך את השמיים" - נחתכה אישותם ומוסרם. ממשיכה הגמרא ואומרת: "דרש רבא: מאי דכתיב: "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי, למען תצדק בדברך תזכה בשפטך" (תהלים נא, ו)? אמר דוד לפני הקב"ה: גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא (גלוי וידוע לפניך שאם הייתי רוצה לכפות את יצרי - הייתי מצליח), אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה (אך לא רציתי שיאמרו שהעבד ניצח את אדונו - שהרי הקב"ה לכאורה אמר שדוד לא יצליח לעמוד בנסיון).


במדרש אחר נאמר (בראשית רבה, פרשה ל"ב): "ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" (תהילים י"א, ה) - אמר רבי יונתן: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם. ומי (אלא) הוא בודק בקנקנים יפים, אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים. כך, אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן...


אמר רבי יוסי בן חנינה: הפשתני הזה, בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל זמן שהוא מקיש עליה, היא משתמנת. ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה, אינו מספיק לקוש עליה אחת, עד שהיא פוקעת. כך, אין הקב"ה מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן".


במשלו של רבי יוסי הפשתן משתבח בעת הכאתו, ובנמשל - דוד המלך אמנם לא עמד בנסיון, אך בסופו של דבר השתבח ממנו. כמובן שאת זה אנו יכולים לומר רק בהסתכלות לאחור, תארו לכם את דוד המלך ללא חטא בת שבע, כמה מתפילותיו המפורסמות לא היו מושמעות? ומי יודע אם כלל היה בידינו ספר תהילים? שירתו של דוד נבעה לא מהיותו מלך, אלא מהרגשתו את חסרונו. נמצאנו למדים כי ה' אוהב את הצדיקים ובוחנם, ואף כשאינם עומדים בנסיון - יכולים הם להתגדל ממנו על ידי תשובתם.