פרק ט': וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע

לאחר שבפרק ה' הנביא עמוס ניבא על ישראל: "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ" (עמוס ה', ב), הנביא מסיים את ספרו בפרקנו בדברי נחמה: "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" (שם ט', יא). "סוכת דוד" - זוהי מלכות יהודה העתידית שתהיה מלכות שלמה שתכיל בתוכה את מלכות ישראל (כפי שדוד מלך על כל ישראל). דוד המלך היה רועה, והרועה בד"כ שוכן בסוכה פשוטה וצנועה. לכך, הנביא מבטיח שהקב"ה עתיד להקים את הצניעות של המלכות, את המלך שיש לו סוכת רועים. המהר"ל מפראג מבאר מדוע אנו מזכירים פעמים רבות את "סוכת דוד בתפילתנו", ומסביר שכאשר בית אבן חלילה מתמוטט, אפשר להקימו - אך קשה מאוד לשחזרו באופן מדוייק. מה שאין כן סוכה, שאנו בונים ומפרקים אותה שנה אחר שנה ומצליחים בקלות להקימה מחדש בכל פעם כפי שהיתה. וכך, הקב"ה מבטיחנו שמלכות בית דוד תחזור לממשלה הראשונה (כלשון הרמב"ם).


ממשיך הנביא ומבטיח טובות לישראל: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע, וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה" (שם, יג). כפי שאומרת התורה: "והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע וכו'" (ויקרא כ"ו, ה'). ומעניין הוא שחכמים ראו בדברים אלו של הנביא עמוס משל: "חורש - זה יהודה, קוצר - זה יוסף. דורך ענבים - זה יהודה, מושך הזרע - זה יוסף שמשך זרעו של אביו והורידו למצרים" (בראשית רבה צ"ג, ה). למעשה, אנו יודעים מרבותינו המקובלים שיש לנו שני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, כאשר ההבדלים ביניהם מתבטאים בכמה מישורים. משיח בן יוסף הוא המשיח הגשמי - כפי שהיה יוסף המשביר לכל עם הארץ במצרים, משיח המביא את השפע הגשמי באחרית הימים - לאומיות, מדינה עצמאית, כלכלה וכו', ולעומתו - משיח בן דוד הוא משיח המביא עמו את הרוח (וכך הרב קוק במאמרו הנכבד "המספד בירושלים" אותו חיבר על ד"ר בנימין זאב הרצל מחלק בין הדברים). כמו כן, יוסף היה פעיל ברמה האוניברסלית, יוסף הלך למצרים ולימד את פרעה וחכמיו שיש אלוהים. יוסף נשאר בעבריותו במצרים, האיר מן העבר האחד אל העבר השני, הוא היה המשביר לכל עם הארץ ופעולותיו תרמו לרווחת העולם כולו. לעומתו, יהודה הוא המשיח הלאומי הרוצה להקים בית לאומי רוחני לעם ישראל בארץ ישראל. אומר לנו הנביא עמוס כי שתי המגמות הללו עתידות להתאחד: "וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע" (שם).


ומסיים הנביא את נבואתו אודות אחרית הימים: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם, וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, אָמַר ה' אלוהים" (שם, יד-טו). שאלו 'רבותינו' הגששים: "מתי יוצא אחרית הימים?" - עלינו להשיב לעצמנו את התשובה: דורנו הוא דור "אחרית הימים", עלינו מוטל לשלב ולאחד בין שתי המגמות: בין המגמה הלאומית לבין המגמה האוניברסלית, בין המגמה החומרית למגמה הרוחנית.


נבואת עמוס היא בסך הכל בת תשעה פרקים, אך היא עמוסה בדברי תוכחת, בדברי מוסר ובדברי נחמה. נחמת עמוס אינה רק נחמה גרידא - אלא היא נחמה שעלינו להגשימה במו ידינו.