פרק ו': נקובי ראשית הגויים

בפרק ו' , הנביא עמוס ממשיך את דברי תוכחתו לישראל: "הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל" (עמוס ו', א). עמוס אינננו אומר שישראל הם ראשית הגוים, שהם "ראשית תבואתה" של הקב"ה כפי שאומר ירמיהו הנביא, אלא הוא אומר - אתם רק בבחינת "נקובי ראשית הגויים". יש מין הרגשה שקשה לו לנביא עמוס לראות את ישראל שבדורו כ"ראשית הגויים" ממש. וכך גם נראה בפרק ט', בו אומר הנביא: "הלא כבני כושיים אתם לי, נאם ה'" (שם ט', ז) - כעבדים אתם לפני, כבני אומה אחרת. האם יתכן שכך באמת חושב עמוס על העם הנבחר? כנראה שלא. מה שהוא מדבר כאן הוא כאשר עם ישראל שוכבים על מיטות שן וסרוחים על ערשותם, בעלי שלווה גשמית המביאתם לידי בהמיות ונהנתנות, ואף את העיסוקים הרוחניים הפכו לחולין: "הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר" (שם ו', ה) - שירו הגדול של דוד המלך - הלא הוא ספר תהילים - נכתב אחרי החטא, וכל כולו הרהורי תשובה ופנייה אל הנשמה, ואותם אנשים מחשבים את עצמם כדוד. למעשה - אומר להם הנביא עמוס - אתם רק קריקטורה של עם סגולה. הלא לשם מה בחר בכם ה' מכל העמים? האם כדי שתהיו ככל העמים? "הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים, ופלישתים - מכפתור, וארם מקיר" (שם ט', ז) - לכל אומה יש את ה"נרטיב" שלה והסיפור שלה, ובמה הסיפור שלכם טוב משל אחרים? אם לא תדבקו במוסר האלוהי ובדרך ה' - אינכם טובים יותר מן הממלכות הסובבות אתכם: "עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה וּרְדוּ גַת פְּלִשְׁתּים הֲטוֹבִים מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה אִם רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם" (שם ו', ב). הסגולה שלכם תקנה לכם רק אם תעבדו קשה כדי להשיגה.