פרק ד': הכון לקראת אלוהיך, ישראל

בפרק ד' הנביא פותח את נבואתו באופן היתולי: "בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם. וְקַטֵּר מֵחָמֵץ תּוֹדָה וְקִרְאוּ נְדָבוֹת הַשְׁמִיעוּ כִּי כֵן אֲהַבְתֶּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אלוהים" (עמוס ד', ד-ה). אך התוצאה לא אחרה לבוא: "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם נִקְיוֹן שִׁנַּיִם בְּכָל עָרֵיכֶם וְחֹסֶר לֶחֶם בְּכֹל מְקוֹמֹתֵיכֶם וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה'" (שם, ו). זהו הפתרון החוזר בפרק זה לא פחות מחמש פעמים:

"וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם… וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה. הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן… וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה. שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר… וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה. הָפַכְתִּי בָכֶם כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹוהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה… וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה" (שם, ז-יא).

וכך מסתיים לו ה"שיר": "כֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יִשְׂרָאֵל עֵקֶב כִּי זֹאת אֶעֱשֶׂה לָּךְ, הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹוהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שם, יב). המשפט הזה מצלצל לנו מוכר בתור פסוק השייך להכנה לתפילה, אך הנביא מתכוון כאן לדבר אחר לגמרי; הנביא אומר - הכונו לקראת הרעה הגדולה שתגיע אליכם כאשר אבוא לדונכם. לפרשני המקרא היה קשה מאוד להבין את הדברים כפשוטם, הגדיל לעשות רש"י שביאר שמדובר בכלל בהכנה לתשובה. ואמנם, אף בתלמוד דורשים את הפסוק הזה לענייני תפילה: במסכת ברכות (כג.), רבותינו אומרים שאדם צריך לוודא שגופו נקי לפני התפילה ולומדים זאת מן הפסוק הזה. וכן במסכת שבת (י.), הגמרא אומרת שהאדם צריך להיות מצויין בלבושו - נקי ומסודר, ואף זאת למדים מן הפסוק הזה. כמה כדאי הוא הדבר, שבמקום שינחתו על ישראל הצרות אחת אחרי השניה, הם יתפללו תפילה אחת כדבעי לפני האלוהים הבא לשמוע את שוועתם.