פרק ג': הכרובים הקרובים

במשכן שעשה משה היה ארון הברית מוצב בקודש הקודשים, ומעליו כפורת (מכסה בעובי טפח). על הכפורת הציב משה שני כרובים (דמות שני תינוקות - זכר ונקבה, לפי מסורת חכמים), ועל כך אומרת התורה: "והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם איש אל אחיו, אל הכפורת יהיו פני הכרובים" (שמות כ"ה, כ). כלומר, הכרובים מוצבים כך שכנפיהם פרושות כלפי מעלה מלאות תעופה ופניהם מכוונים זה כלפי זה בענווה.

בפרקנו, מופיעים כרובים נוספים. תחילה, ישנם כרובים שצויירו על קירות ההיכל: "וַיְחַף אֶת הַבַּיִת הַקֹּרוֹת הַסִּפִּים וְקִירוֹתָיו וְדַלְתוֹתָיו זָהָב וּפִתַּח כְּרוּבִים עַל הַקִּירוֹת" (דברי הימים ב ג', ז). כך, ניתן ללמוד על האחווה גם אם לא נכנסת לבית קודש הקודשים. בהמשך הפרק, מופיעים עוד כרובים ענקיים שנעשו בנוסף לכרובים שעשה משה: "וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב. וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים אָרְכָּם אַמּוֹת עֶשְׂרִים כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ מַגַּעַת לְקִיר הַבַּיִת וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר… כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהֵם עֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת" (שם, י-יג). הגמרא (בבא בתרא צט) דנה בפסוקים הללו ומנסה לברר כיצד יתכן שכרובי הענק הללו עמדו בהיכל. בסופו של דבר, אין מנוס מלומר שהיה זה נס: "דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון וכרובים אינו מן המדה". בגמרא שם יש דעה שהכרובים עמדו אחד מול השני, ויש דעה שהם עמדו אחד לצד השני ורק פניהם היו איש כלפי אחיו. הציור הזה מלמד אותנו הרבה. הכרובים שעשה משה היו כאיש ואישה המביטים זה בזה במבט עמוק ופנימי ומסמלים את הקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל, כאשר חכמים אף אומרים שהם היו מעורים ומחובקים זה בזה בדרך נס כאשר עם ישראל והקב"ה היו בטוב ובשלום. לעומתם, הכרובים שעשה שלמה אינם מתארים את החיבור הזוגי אלא את האחווה, הרעות והידידות. הם עומדים זה לצד זה "כתלמיד הנפרד מרבו", כמו חברים המלאים באהבה וברעות והיודעים להתאחות זה בזה. כך, שהכרובים מלמדים אותנו מהי זוגיות נכונה ומהי אחווה נכונה. וכך, מקום הקודש עטוף כולו בשכבות של אהבה, אחווה, שלום ורעות.