מגילת איכה פותחת בשאלה מהדהדת: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס" (איכה א', א). שם המגילה הוא "איכה", אך לא מדובר רק במילת הפתיחה של המגילה אלא גם בכותרת הנושא שלה: "איך?". מגילת איכה היא קינה על חורבן וגלות, לא רק של ציון, לא רק של עם ישראל מארצו, אלא גלות של האנושות כולה מאלוהיה ומגילויו במציאות. כך אומר המדרש (בראשית רבה י"ט, ט): "אמר רבי אבהו בשם ר' חנינא: כתיב (הושע ו) "והמה כאדם עברו ברית". "המה" - כאדם הראשון. מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן וצויתיו, ועבר על ציוויי. ודנתי אותו בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליו, "איכה"... שנאמר: "ויקרא ה' אלהים אל האדם. ויאמר לו אַיֶּכָּה" - אֵיכָה כתיב. אף בניו - הכנסתים לא"י, וצויתים ועברו על הצווי, דנתי אותם בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליהם איכה". ועוד נאמר במדרש (איכה רבה פתיחתא ג): "רבי אבא בר כהנא פתח: "לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז, מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני" (ירמיהו טו יז). "לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז": אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, מימי לא נכנסתי בבתי תיאטראות ובתי קרקסאות של אומות העולם ושחקתי עמהם ואעלוז. "מפני ידך בדד ישבתי": נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד, נגעה בי ידו של סנחריב, ולא ישבתי בדד, וכיון שנגעה בי ידך - בדד ישבתי. איכה ישבה בדד!".
חכמים אומרים לנו כי לא רק עם ישראל שרוי בבדידות בזמן הגלות, אלא אף הקב"ה (איכה רבה): "שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג". אמר הקדוש ברוך הוא: שקדתי אני להשרות שכינתי בבית המקדש לעולם, ואהיה כצפור, מה הצפור הזה בשעה שאתה נוטל גוזליה היא יושבת בדד, כך אמר הקודש ברוך הוא: שרפתי את ביתי, החרבתי את עירי, והגליתי את בני לבין אומות העולם, וישבתי לי לבדי. הדא הוא דכתיב: איכה ישבה בדד". אם כן, עם ישראל והקב"ה נמצאים בבדידות ובריחוק. בתוך כל הבדידות הזו, שואלת כנסת ישראל: איכה. ושני פירושים אפשריים למילה זו: איך זה קרה? וגם: איפה אני יכולה למצוא את הקב"ה?
עוד אומר המדרש (פתיחתא איכה רבתי): "אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה "איכה אשא לבדי", ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים "איכה ישבה בדד"", וכך הוא ממשיך על כל סדר האל"ף בי"ת. במדרש זה יש השוואה בין העבר להווה, אך מה עם העתיד? דרשנים גדולים הסבירו שמגילת איכה תתקיים גם לימות הגאולה כאשר האוהבים שרבו והתגרשו זה מזה ישובו לאהוב כבתחילה, אלא שאז נפרש את המגילה בצורה אחרת. שני דרשנים הצליחו במלאכה זו של פרשנות לטובה של כל המגילה מתחילה עד סוף – הלא הם הרב גלנטי והרב יוסף חיים (בספרו "נחמת ציון"). גם אנוכי הקטן הלכתי בדרכיהם בנעוריי וכתבתי כמה פנינים בסגנון דומה, כך שגם פרשנות לעתיד לבוא יש בידינו וימים יגידו אם אכן נוכל לקרוא אותם בצורה זו.
כל המקרים שמתוארים במגילת איכה הם השתלשלות מהניתוק והסדק שנוצר בין האוהבים. בזוהר חדש על מגילת איכה, נאמר שמגילת איכה היא "האלפא ביתא ששלח ריבון העולם להספד של חרבן ביתו". הזוהר קורא את המגילה כשיר הספד על מצב החרבן. מובאים שם דבריו של רבי לויטס האומר ש"איכה" פירושו: איפה (ולא רק איך): "איכה אהובת נפשי? איכה יונתי שלמתי? איכה יחידתי שנתייחדה איתי?". כאשר הקב"ה שואל את אדם הראשון שחטא לפניו את השאלה המפורסמת: "אַיֶּכָּה?" הוא למעשה שואל אותו שאלה גדולה דרך מילה אחת: ראה מה עשית - אתה הלא יצירת אלוהים מופלאה וגדולה, איך נהיית קטן כל כך עד שאתה מתחבא מפניי בין עצי הגן? זכור את גדולתך ואת האהבה שהענקתי לך בבריאתך מתוך אמונתי בך. רבי לויטס אומר שמי שגרם לפירוד בין אלוהים לאדם הלא הוא הנחש, עליו נאמר: "ואיבה אשית בינך ובין האישה". מ"איכה" עברנו ל"איבה". נשים לב כי בפסוק: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס " נוכל למצוא את ראשי התיבות "איבה רעה", ולאחר מכן את ראשי התיבות "להּ בשברך" (בכיוון ההפוך, מסוף הפסוק), כרמז לאיבה הרעה שנדבקה בעם ישראל בזמן שברו וצרתו. רבי לויטס מתאר שתי כיתות העומדות בשמיים, כאשר האחת קוראת: "איכה, איפה אהובתי?" והשנייה קוראת "איבה, איבה!" – היא אינה רוצה את דרישת האהבה כי אם את הריחוק בין הקב"ה לאדם ולעולמו. בהמשך הזוהר חדש, גם רבי חנינאי ורבנן פותחים את קריאתם במגילה מאדם הראשון ומתארים איך הס"מ (מלאך המוות) מחכה שחווה תאמר את האותיות מו"ת (האותיות הן הכוח הפועל בעולם שנברא בעזרתן). והאשה אכן אומרת: "מכל עץ הגן אכל נאכל..." ולאחר מכן נאמר: "ותרא האישה ותקח מפריו, ותאכל ותתן גם לאשהּ עימה ויאכל, ותפקחנה עיני שניהם" – חמש פעמים "ות" המצטרפים לאות מ"מ של "מכל עץ הגן". לאחר מכן, הס"מ משתלט על האנושות וגוזר מיתה על העולם. אז אלוהים יורד לראות את מצב העולם, אדם וחווה נחבאים מפניו והוא מקונן עליהם ואומר: "איכה, איכה, מה תהא עליה?" (כרוצה לומר: מה יהיה איתם?).
כשאנו קוראים את מגילת איכה אנו בוכים, אך עלינו להישמר שהבכי הזה לא יקטין אותנו. אין זה בכי של יאוש אלא בכי מלא געגועים השואל: איפה אנחנו נמצאים ביחס שלנו לריבונו של עולם? באיזו עמדה אנחנו נמצאים ביחס לאיחוי, האהבה ותיקון העולם?
Comments