לפרגן בנדיבות

משה שולח שליחים אל מלך אדום ומבקש ממנו שיאפשר לישראל לעבור בגבולו. הוא מבטיח לו שישראל ילכו ישר בדרך המלך לכיוון ארץ ישראל ולא יטו מהדרך אל השדות ואפילו "לא נשתה מי באר". בפשט הדברים ניתן היה לומר שמדובר בבארות של האדומים, ומשה מבקש להרגיע את חששם של האדומיים: אל תדאגו, ישראל לא ישתו לכם את המים.

אך המדרש ובעקבותיו רש"י מסבירים להיפך, "לא נשתה מי באר" פירושו לא נשתה ממי בארה של מרים. משה מבטיח למלך אדום שישראל ישתו רק ממי בארות האדומיים אותם יקנו בכסף מלא. הרווח יהיה כולו של אדום. זה לשון המדרש: "מֵי בְאֵר, מֵי בּוֹרוֹת הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר? לִמְדָךְ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַהוֹלֵךְ לְאֶרֶץ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְיֵשׁ בְּיָדוֹ צָרְכּוֹ, לֹא יֹאכַל מִמַּה שֶּׁבְּיָדוֹ, אֶלָּא שֶׁלּוֹ יְהֵא מֻנָּח וְיִקְנֶה מִן הַחֶנְוָנִי בִּשְׁבִיל לְהַנּוֹתוֹ, כָּךְ אָמַר לוֹ משֶׁה הַבְּאֵר עִמָּנוּ וּמָן אָנוּ אוֹכְלִין, לֹא תֹאמַר שֶׁאָנוּ מַטְרִיחִין עָלֶיךָ, שָׂכָר אַתָּה עוֹשֶׂה לְעַצְמְךָ". (במדבר רבה יט טו).

מכאן ניתן ללמוד הנהגה טובה ורלבנטית לימים אלו שרבים יוצאים לחופש ומטיילים בארץ; תפרגנו לעסקים. תפרגנו למלצרים ולמלצריות. תשאירו טיפ ראוי. תיהנו את אחיכם ממה שבירך אתכם ה'. ובנוסף תקיימו את "וחי אחיך עימך".