לפרגן בנדיבות

משה שולח שליחים אל מלך אדום ומבקש ממנו שיאפשר לישראל לעבור בגבולו. הוא מבטיח לו שישראל ילכו ישר בדרך המלך לכיוון ארץ ישראל ולא יטו מהדרך אל השדות ואפילו "לא נשתה מי באר". בפשט הדברים ניתן היה לומר שמדובר בבארות של האדומים, ומשה מבקש להרגיע את חששם של האדומיים: אל תדאגו, ישראל לא ישתו לכם את המים.


אך המדרש ובעקבותיו רש"י מסבירים להיפך, "לא נשתה מי באר" פירושו לא נשתה ממי בארה של מרים. משה מבטיח למלך אדום שישראל ישתו רק ממי בארות האדומיים אותם יקנו בכסף מלא. הרווח יהיה כולו של אדום. זה לשון המדרש: "מֵי בְאֵר, מֵי בּוֹרוֹת הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר? לִמְדָךְ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַהוֹלֵךְ לְאֶרֶץ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְיֵשׁ בְּיָדוֹ צָרְכּוֹ, לֹא יֹאכַל מִמַּה שֶּׁבְּיָדוֹ, אֶלָּא שֶׁלּוֹ יְהֵא מֻנָּח וְיִקְנֶה מִן הַחֶנְוָנִי בִּשְׁבִיל לְהַנּוֹתוֹ, כָּךְ אָמַר לוֹ משֶׁה הַבְּאֵר עִמָּנוּ וּמָן אָנוּ אוֹכְלִין, לֹא תֹאמַר שֶׁאָנוּ מַטְרִיחִין עָלֶיךָ, שָׂכָר אַתָּה עוֹשֶׂה לְעַצְמְךָ". (במדבר רבה יט טו).


מכאן ניתן ללמוד הנהגה טובה ורלבנטית לימים אלו שרבים יוצאים לחופש ומטיילים בארץ; תפרגנו לעסקים. תפרגנו למלצרים ולמלצריות. תשאירו טיפ ראוי. תיהנו את אחיכם ממה שבירך אתכם ה'. ובנוסף תקיימו את "וחי אחיך עימך".

פוסטים קשורים

הצג הכול

הנחש שהציל

בכל שעת משבר במדבר היה מי שקרא לעם לשוב מצרימה בתואנה ששם היה טוב יותר. בפרקנו, בנוסף לטענות המוכרות, העם מביע אכזבה מאלוהי ישראל: "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַי

המקל והאבן

מרים הצדקת מתה והבאר פסקה מלנבוע. אין מים לשתייה. משה ואהרן מתכוננים ללוויה והעם השרוי במדבר הצחיח צמא למים. החום העיק והאנשים התחילו להתמרמר. אי אפשר לדרוש מאדם צמא שיברור מילותיו וידבר בסגנון מעודן.