מרים הצדקת מתה והבאר פסקה מלנבוע. אין מים לשתייה. משה ואהרן מתכוננים ללוויה והעם השרוי במדבר הצחיח צמא למים. החום העיק והאנשים התחילו להתמרמר. אי אפשר לדרוש מאדם צמא שיברור מילותיו וידבר בסגנון מעודן. החום והיובש מעמיסים על הנפש רגזנות ונרגנות. ה' הבין ללבם של ישראל הצמאים וציווה את משה ואהרן שיקומו מאבלם ובכייתם על אחותם ויוציאו להם מים מהסלע. "אמר להם הקב"ה למשרתי ציבור: צאו מכאן במהרה! בני מתים בצמא ואתם יושבים ומתאבלים על הזקנה?" (מדרש ילמדנו). בקיצור: קומו מבועת האבל שלכם כי החיים של העדה קודמים.
משה ואהרן יוצאים ומקהילים את העדה כאשר ציווה ה' ואז משה מחליט מדעתו לשאת נאום; הוא פונה אל העדה העייפה והצמאה במילים קשות ומקניטות ואומר: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם".
הנאום הזה היה מיותר. ממנהיג כמו משה היה מצופה שיאמר דברי פיוס ועידוד לעם שיעודדם ויאמר להם שהנה ה' ראה בצרתם והוא נותן להם מים. נכון שהעם היה נרגן, אך אסור היה למשה העניו 'לרדת לרמה שלהם' ו'להחזיר להם בשפה שלהם'. אסור להפוך אנשים צמאים וחלושים לממרים סוררים ופורעים. גם לאהרון יש אחריות בעניין. אסור היה לאהרן לשמוע דיבור קשה כזה ולעבור עליו בשתיקה. הרי שתיקה כהודאה.
משה בא לכלל כעס בנאומו הקצרצר והמיותר, ועל כן בא לכלל טעות; בתחילה הוא היכה בשבט פיו את העדה – שמרוב צמא הפכה להיות קשה כמו סלע – במקום לדבר אל לבם, ובהמשך היכה את הסלע במקום לדבר אליו.
ממנהיג גדול כמשה מצופה שידבר לסלע ויהפכו ללב מבין. דבר השם יתברך יכול להיכנס אפילו באדם שלבו קשה כסלע ולרככו עד שיזובו ממנו מים - ואין מים אלא תורה. המוכיח הטוב יכול להפוך לב של אבן ללב בשר ולהוציא ממנו גם מי דמעות וחרטה על לשעבר, וגם מי חסד וברכה לעתיד. אין להכות את הסלע. בהכאות קללות וכעסים אי אפשר לפעול באמת על לב האבן שבאדם.
בשולי הדברים נזכיר את דברי החכם שד"ל שמשה רבינו חטא חטא אחד שבשבילו נגזרה עליו הגזרה שלא יכנס לארץ והמפרשים העמיסו עליו חטאים הרבה. ובאמת, קשה הדבר שמצאנו לרבותינו הקדושים שמחפשים ומדקדקים מה היה חטאו של משה. וכי לא היה ראוי להדר את פני משה רבנו ולהעלים את חטאו? אלא, שרצו המפרשים להצדיק את הקב"ה שהוא "א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" ובוודאי שדינו דין אמת. ובוודאי שמשה רבנו ע"ה שמח בכל המפרשים שדנים בחטאו ומצדיקים את בוראו שכך הייתה מטרתו בחייו לקדש ולעלות את ה' יתברך.