בין חומרי הטהרה של המיטהר מצרעתו, הוא מביא שתי ציפורים חיות טהורות. ציפור אחת נשחטת אל כלי חרס והאחרת נשלחת לחופשי על פני השדה.
התלמוד מספר: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה התורה לישראל, הייתי תובע לפני הקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות, אחד שיקרא בו בתורה תמיד, ואחד שיעשה בו כל צרכו. חזר ואמר: ומה אם פה אחד אין העולם יכול להתקיים מפני לשון הרע ורכילות שנאמרים בו, אילו היו שני פיות על אחת כמה וכמה שהיו מרבים בלשון הרע" (ירושלמי ברכות פרק א).
חופש הדיבור, שהוא בדרך כלל מעלה אצל האדם, יכול להפוך למאסר קשה. הפה יכול להיהפך לבית כלא, והלשון לשלשלאות מכבידות. המיטהר מן הצרעת מביא שתי ציפורים מצייצות לטהרתו, כרמז לשתי אפשרויות הציוץ שיש לפה שלנו. את הציפור המסמלת את הלשון הרעה שוחטים בפניו, הלשון הזו וסוג השיח הזה מחויב ביטול מכול וכול. ואת הציפור המסמלת את הדיבורים הטובים והחיוביים משלחים לחופש, כי זהו החופש האמִתי, לראות ולדבר טוב.