הרבה ממצוות התורה הם קריאה לשותפות בין האדם לה'.
למעשה, ה' לא זקוק לנו ולמעשנו, אך מטובו ומצדקו הוא מבקש ממנו להיות שותפים עמו ומשאיר לנו משהו לעשות. מכאן אפשר להמשיך ולקרוא במדרש:
"זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר". ה' מחייב אותנו בהרבה מצוות למען צדקו וטובו. זה נכון ברוב המצוות וזה נכון במיוחד בציווי הדלקת המנורה במשכן: "אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְנֵרוֹת הִזְהַרְתִּיךָ עַל הַנֵּרוֹת, אֶלָּא לְזַכּוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (האור עמו שרוי), וּכְתִיב (תהלים קלט, יב): גַּם חשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה, בָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְנֵרוֹת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. תֵּדַע כְּשֶׁאָדָם בּוֹנֶה בַּיִת עוֹשֶׂה לוֹ חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבַּחוּץ וּרְחָבוֹת מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוֹר נִכְנַס מִבַּחוּץ וּמֵאִיר מִבִּפְנִים, וּשְׁלֹמֹה שֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא עָשָׂה כָּךְ אֶלָּא עָשָׂה חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבִּפְנִים וּרְחָבוֹת מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לַחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ו, ד): וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר וְאֵין צָרִיךְ לְאוֹרָם, וְלָמָּה צִוָּה אֶתְכֶם? לְזַכּוֹתְכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, הֱוֵי ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם אַתֶּם זְהִירִים לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת לְפָנַי, אֲנִי מֵאִיר לָכֶם אוֹרָה גְדוֹלָה לֶעָתִיד לָבוֹא, לְכָךְ נֶאֱמַר (ישעיה ס, א ג): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ". (במדבר רבה טו,ב).