בשעה טובה תמה ונשלמה לה מלאכת המשכן.
שני אנשים בנו את המשכן וכליו- בצלאל ואהליאב. מיהו בצלאל? בצלאל היה בן לאחת מהמשפחות המיוחסות ביותר בישראל - נכדו של חור, בנם של כלב ומרים. כלב היה בן למשפחה המיוחסת ביותר בשבט יהודה (שבט המלכות), ומרים היתה אחות משה ואהרן (שבט הכהונה והלויה). בצלאל אם כן, בא מבית טוב וגדל בסביבה טובה.
ואילו החברותא שלו - אהליאב - היה בן השבט החלש ביותר בישראל, שבט דן. ה'עשירון התחתון' שבישראל, זה שהולך מאחור ומאסף לכל המחנות. ושניהם יחד, "בצלאל... ואתו אהליאב" (שמות ל"ח, כב-כג) - בונים את המשכן, הכלי להשראת השכינה על עם ישראל כולו.
וכמו במשכן כך גם בבית הבחירה; את בית המקדש הראשון בנה שלמה, בנו של דוד המלך - ממשפחת המלוכה החשובה ביותר שעמדה לישראל. עימו היה חירם - בן לשבטי דן ונפתלי. דן ונפתלי הלא הם בניהם של בלהה שפחת רחל. דן אם כן כבכור בני השפחות מייצג את כל אחיו במעמד זה. אמר הקב"ה - על מנת שלא תהיה דעתו של מי-מהם גסה עליו, לא של בצלאל ולא של שלמה, שחלילה לא יחשבו שהקדושה שייכת ל"אליטה" המשפחתית והמעמדית - על כן יבואו ויצטרפו לבני העם הפשוטים ויבנו יחד את בית ה'.
מהמשכן והמקדש למדנו שיעור חשוב: בלי אחדות ושותפות אין קדושה. כאשר רוצים לבנות בנין של קדושה, יש לאחד את כל חלקי החברה סביב בנייתו.
גביית מחצית השקל מתחילה מראש חודש אדר. הגמרא (מגילה יג:) אומרת על כך דבר פלאי: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל [ישקול כסף ויבקש לקנות מאחשורוש את העם היהודי על מנת לכלותו חלילה], לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים". כלומר - הסיבה שעלינו להקדים ולהכריז על מתן מחצית השקל כבר מראש חודש אדר היא על מנת להקדים את שקליו של המן.
במה השקלים שלנו מבטלים את שקליו של המן? התשובה נעוצה בהבנת המהות של מחצית השקל. השקלים שלנו אינם ניתנים שלמים, אלא ניתנים מחצית-מחצית: "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה'" (שמות ל, טו). כל שנים מישראל מהווים יחד שלמות אחת, העשיר איננו שווה יותר מהעני והעני איננו פחות במאומה מן העשיר. וכך, כנגד אמירתו של המן: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" (מגילת אסתר ג', ח), אנו מוכיחים בשקלנו את אחדותנו. וכמו שאמרה אסתר למרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" (שם ד', ה), ועל ידי כינוסם של ישראל תבוא התשועה.
כוחנו וישועתנו תלויים באחדותנו.