מה רב ההבדל בין קרבן עולה האידאלי והמושלם שעולה כליל לה' ובין קרבן החטאת הבא על חטאים וקלקולים. ניתן לשער שהחוטא המביא קרבן חטאת חש שלא בנוח לעמוד בתור על יד הצדיק המביא קרבן עולה. נקודת הזינוק שלהם כל כך שונה. הצדיק המושלם מתחיל מנקודת הקרבה אל ה', והוא בא עם קרבן החטאת כמבקש לצמצם את הפער ולמלא את הבור שנפער על ידי חטאו. הוא אינו מסוגל לחשוב על קרבה, די לו בצמצום נזקים שהחטא גרם.
והנה, כאשר הם נכנסים פנימה, הכוהן מקריב את קרבנם באותו מקום בלא כל הבדל "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת".
התלמוד לומד מכך את המקור לתפילת לחש: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מפני מה תיקנו תפילה בלחש? שלא לבייש את עוברי עבירה, שהרי לא חילק הכתוב מקום בין חטאת לעולה". (סוטה לב:).
בנוסף למניעת הבושה של החוטא יש כאן אמירה חשובה. ברגע שהחוטא מגלה את רצונו לשוב מחטאו השער נפתח בפניו והוא אהוב ונחמד ממש כמו הצדיק בעל קרבן העולה שלא חטא מעולם. הנה הם עומדים באותו מקום לִפְנֵי ה' וקרבנם מוקרב באותו מזבח.