פרק זה מסתיים בדברי ה' אל יחזקאל שאותם בני עמו שנדברו בו, בסופו של דבר ידעו כי יחזקאל היה נביא אמת בתוכם: "ובבואה - הנה באה, וידעו כי נביא היה בתוכם" (יחזקאל ל"ג, לג). מי הם? אותם בני אדם הנדברים בו ביחזקאל? יש שפירשו (רש"י, רד"ק, מצודת דוד ועוד) שהיו אלו אנשים המתלוצצים ומלעיגים עליו: "ויבואו אליך כמבוא עם, וישבו לפניך עמי" (שם, לא) - הם מגיעים לפני יחזקאל באסיפה מכובדת, "ושמעו את דבריך, ואותם לא יעשו - כי עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך" (שם) - אותם אנשים מזלזלים ביחזקאל ודבריו אינם עושים עליהם רושם יותר משיר עגבים: "והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן, ושמעו את דבריך - ועושים אינם אותם" (שם, לב). אלא שכאשר נבואת החרבן תתממש, דברי הנביא לפתע יקבלו משמעות אחרת בעיניהם: "ובבואה - הנה באה, וידעו כי נביא היה בתוכם" (שם, לג).
ויש שפרשו (גורדון) שאותם אנשים שנדברו ביחזקאל לא זלזלו בו אלא כיבדוהו וספרו אודותיו במעין הערצה, הם אהבו לשמוע את דבריו והאמינו באמתת נבואתו, אלא שדבר ה' אצל אותם אנשים הוא אינו דבר המחייב אותם, הם רואים את הדברים בתור שירה יפה ולא מעשית.
כך גם כאשר חכם דורש, מוטב יהיו דבריו נוגעים ללב ומשפיעים על המעשים של שומעיו, מאשר יהיו דבריו יפים ונעימים ותו לא.