בפרק כ"ח מתאר הנביא יחזקאל את גבהות ליבו של נגיד צור, מלך צור (יתכן ומדובר בשני אנשים שונים ויתכן ומדובר באותו אדם). יחזקאל נושא קינה על אבדנם של אנשים אלו, והמדרש (ילקוט שמעוני) מספר לנו על חירם מלך צור שהיה מתגאה עד שעשה לעצמו על הים כמין ארבעה עמודים שעליהם יש שבעה רקיעים, והמדרש מתאר לנו בדמיון נפרז כיצד הרקיעים הללו היו עובדים ומוציאים רעמים וברקים. בסופו של דבר חירם מלך צור הוא בסך הכל אדם.
הגמרא (חולין פט.) עורכת השוואה בין אישים שההבדל ביניהם בא לידי ביטוי בתוצאה של עליתם לגדולה. וכך היא לשון הגמרא: "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה - אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם - אמר לפני (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר. למשה ואהרן - אמר (שמות טז, ז) ונחנו מה. לדוד - אמר (תהלים כב, ז) ואנכי תולעת ולא איש. אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד - אמר (בראשית יא, ד) הבה נבנה לנו עיר. לפרעה - אמר (שמות ה, ב) מי ה'. לסנחריב - אמר (מלכים ב יח, לה) מי בכל אלהי הארצות וגו'. לנבוכדנצר - אמר (ישעיהו יד, יד) אעלה על במתי עב. לחירם מלך צור - אמר (יחזקאל כח, ב) מושב אלהים ישבתי בלב ימים".
ישנו פיוט אודות התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי שחיבר רבי שמעון לביא (בן המאה ה-15, שהיה יליד ספרד, רב בעיר פאס במרוקו, ובאחרית ימיו רבה של טריפולי), פיוט מפורסם הידוע בשם "בר יוחאי". בפיוט זה מוזכרות המילים: "בַּר יוֹחָאי… אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו, אוֹרֶךָ", הנסמכות על פסוק המופיע בפרקנו: "את כרוב ממשח הסוכך" (יחזקאל כ"ח, יד). פסוק זה נאמר במקורו על מלך צור, ופשרו: כרוב - זהו מלאך, ממשח - בעל מידה, הסוכך - השומר על גן העדן בכנפיו מפני כל סביביו. אם נתבונן בפיוט, נבחין כי הוא מחובר על פי עשר ספירות, כאשר הוא מתחיל בספירה התחתונה - מלכות, וחותם בספירת הכתר. בבית של ספירת החכמה (שהיא הספירה הקודמת לכתר), אומר המשורר: "בַּר יוֹחָאי, יו"ד חָכְמָה קְדוּמָה, הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְנִימָה, לֵ"ב נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָה" - אתה, בר יוחאי, אשריך שהשגת את סוד החכמה המרומז באות יו"ד, השגת את פנימיות כבוד החכמה המורכבת משלושים ושניים נתיבים, והם ראשית התורה הנקראית תרומה. ומסיים הבית, במילים: "אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו, אוֹרֶךָ" - אתה, בר יוחאי, כמלאך בעל מידות טובות העומד בהיכל החכמה ומשפיע לכיוון מטה, אורך מגיע עד אלינו. רבי שמעון בר יוחאי היה אף הוא מגדולי האומה שהיתה להם ענוה, ומפני כך לקח רבי שמעון לביא את התארים אותם לקח מלך צור והעבירם לראוי להם באמת - לרבי שמעון בר יוחאי.